ירושלים של אז
ביצוע: מוטי פליישר
מילים: דן אלמגור
לחן: נועם שריף
זֹאת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל רַב שָׁלוֹם "תְהִילִימזַיְיגֵער"
וְשֶׁל לָמֵד-וַוְנִיק כְּמוֹ רַב זוּנְדֵל הַצַּדִּיק
שֶׁל נַגָּר בָּעִיר הָעַתִּיקָה, הוא שְׁמוּאֵל-לֵיְזֶר
שֶׁל "פּוּרִים אָלֵיגְרָה" וּמִשְׁלוֹחַ"פּוּרִימְלִיקְס"
בשירו הידוע של דן אלמגור, 'ירושלים של אז', מופיעות דמויות ירושלמיות נודעות. אחת הדמויות היא דמותו של "נגר בעיר העתיקה הוא שמואל לייזר". מי היה שמואלייזר הנגר?
שמואל אליעזר זילברמן נולד בפינסק שברוסיה בשנת תרי"א (1851). בצעירותו עלה ארצה והתיישב בירושלים. הוא נשא לאשה את דינה אזולאי, מצאצאיו של החיד"א. שמואל אליעזר, יהודי עליז ורחב-גרם, סירב להתפרנס מכספי החלוקה, ולפרנסתו עסק בנגרות, ואף לימד יתומים ירושלמיים מלאכה זו.
בשנת תרמ"ו (1886) קנה 'חזקה' על חצר בת שבעה חדרים ושני בורות מים במרכז הרובע המוסלמי. בחצרו הוא מיישב מספר משפחות, ובאחד החדרים הוא מקים בית כנסת מיוחד - בית כנסת ל'בעלי מלאכה'. בית הכנסת היה מותאם לצרכיהם המיוחדים של המתפללים - תפילת שחרית התקיימה בשעה מוקדמת, ובין מנחה לערבית היה שמואל אליעזר מוסר שיעור בשולחן-ערוך או פרשת-שבוע. בשבתות לאחר התפילה, היה עורך קידוש מיוחד, ובמוצאי שבתות היתה נערכת סעודת 'מלוה מלכה' חגיגית, בשירה ובריקודים אל תוך הלילה.
חיבה יתירה היתה לו לשמואל אליעזר למצוות נדירות ומיוחדות, כמו פדיון פטר חמור:
"מזמן לזמן היה קונה אתון מבכירה ללדת, וכשנולד חמור בכור פטר רחמה, היה מסדר חגיגית את הפדיון, מקשט את העייר הרך בתכשיטי אשתו ובנות ביתו, מזמין רבנים ויראים, ואת הכהן, לפדות ממנו את פטר החמור. לאחר קיום מצווה זו היה מוכר את האתון על העייר שלה, ומחכה שתזדמן לו אתון חדשה לשוב ולקיים בה מצווה זו." (דרך שופט בירושלים, גד פרומקין)
שמואל אליעזר לא הסתפק בהכנת רהיטים חדישים לשכונות החדשות שמחוץ לחומות. הוא חבר ליחיאל צבי צימרינסקי, ויחד הקימו את אגודת 'יגיע כפים להרים קרן המלאכה בירושלים', שקיבלה את חסות האדר"ת - הרב אליהו דוד רבינוביץ תאומים, רבה של ירושלים. האגודה קבעה לעצמה כמוטו את הפסוק: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", ופעלה לחזק את תוצרת האומנים הירושלמיים בתחרותם כנגד אומני חוץ לארץ, והתנגדה לכל מיני סוגי שנוררות באירופה ובאמריקה לטובת האומנים.
בשנים מאוחרות יותר הרחיב שמואל אליעזר את בית מלאכתו, העבירו מביתו לחנות בשוק ברובע הנוצרי, ומכר בו גם עתיקות של כסף ונחושת, אבנים טובות, אלמוגים, וכד'.
סופו של שמואל אליעזר היה טראגי. בט"ז ניסן תר"פ (4.4.1920), זרמו לירושלים מאות ערבים מחברון ומכפרי הסביבה לתהלוכת נבי-מוסא המסורתית. ברחבת שער יפו ערכו הערבים הפגנה גדולה, שלוותה בקריאות נאצה ושטנה כנגד היהודים, ומשם, בקריאות "איטבח אל יהוד", המשיכו בתהלוכה לעבר הר הבית, ומשם המשיכו לעבר בתי היהודים שברובע המוסלמי. באותה עת שהה שמואל אליעזר בחנותו שברובע הנוצרי. כששמע את הצעקות מיהר לסגור את חנותו, אולם הפורעים הקדימוהו, הם התנפלו על חנותו, הכוהו ופצעוהו, שדדו את חנותו ובזזוה. בערב, מששככה המהומה ברחוב, עזב שמואל אליעזר את חנותו ושב לביתו הסמוך. בתשובה להפצרותיהן המרובות של בני משפחתו, שיעזוב את העיר העתיקה עד יעבור זעם, ענה שאיננו מוכן להפקיר את בית הכנסת. במשך כל יום המחרת, י"ז בניסן, ספגה חצרו של שמואל אליעזר מטחי אבנים מאת הפורעים. משהתגברה הסכנה ביום השלישי לפרעות, י"ח בניסן, ירה חברו של שמואל אליעזר ששהה בביתו כל אותה העת והיה חמוש באקדח, כדי להניס את הפורעים. אולם הללו ניצלו זאת והעלילו בפני החיילים ההודים (של הצבא הבריטי) כי היהודים ניסו להורגם. בתגובה, פרץ המשמר ההודי את חצרו של שמואל אליעזר, וירה בו ובחברו. אחריהם נכנסו הפורעים הערבים ובזזו את כל הרכוש שהיה בבית.
וכך תואר המאורע ב'ספר התעודות' של הועד הלאומי: "... מתוך בית יהודי, שהיה במצור יומיים, נורתה ירייה, בה אמרו הנצורים להפנות תשומת לב משמר צבאי אל מצבם. מיד התפרץ אל הבית משמר של הודים. הם רצחו ביריות את בעל האקדח... ואגב גם את בעל הבית... שמואל אליעזר זילברמן, בן 60, לעיני אשתו וילדיו (לפי מה שאני זוכר, פיקד על ההודים קצין אנגלי והוא שצוה אותם לרצוח את שני היהודים. - הסופר אהרן ראובני). את בנו אסרו, כל המשפחה הוצאה מן הבית, וניתן לערבים לשדוד את הבית ההוא ועוד חמישה בתי יהודים סמוכים, וגם את בית הכנסת".
בחול המועד פסח האחרון מלאו 91 שנה להירצחו של ר' שמואל אליעזר זילברמן הנגר בפרעות תר"פ.
להזמנת סיורים בעיר העתיקה בעקבות הסיפורים לחצו כאן או חייגו 072-2555616.
