עו"ד שבתי זכריה
זכרונות משכונת "גאולה" בירושלים
- מייסדיה ותושביה
א. פתיחה
לכתוב על שכונת "גאולה" בירושלים, ניגש אני בהרבה רגשות. לפני למעלה מ - 60 שנה - בשנת 1936, עלו ארצה מפולין - הורי צבי ורבקה זכריה ז’ל, יחד עם שני ילדיהם - אחי ראובן ז”ל - שהיה צעיר ממני בשלש שנים ואנכי. תחנתנו הראשונה בארץ, היתה העיר חיפה, בה שהינו מספר שבועות. אבי ז"ל, נסע לירושלים ושכר בה דירה. בחודש פברואר 1936, עלינו לירושלים. שכונת המגורים הראשונה שלנו בירושלים, היתה גאולה. גאולה היתה אז שכונה צעירה - יחסית. היא נבנתה בשנות ה - 20, יחד עם שכנתה בצפון - שכ' "כרם אברהם".
השכונה היתה שכונת מגורים שקטה. כולם הכירו את כולם. את שנות נעורינו בילינו בה. המוסד היחידי הזכור לי מאותם ימים היתה ישיבת "חברון" ששכנה ברחוב הישיבה. בשנה הראשונה גרנו ברחוב חגי מס' 3, אך לאחר שנים היה ביתנו ברחוב הראשי - ברחוב מלכי ישראל. אבי היה מתפלל בישיבה - "בימים הנוראים", ובאמצע השבוע היה הולך לבית הכנסת המרכזי - בשכונת "זכרון משה". בגאולה גרו יהודים מכל העדות, ספרדים ותימנים, דתיים ושאינם דתיים. יהודים חרדים ראינו, כאשר ירדנו מזרחה לכוון שכונות - "מאה שערים". במאה שערים ראינו מראה מיוחד במינו. נערים וילדים צעירים לבשו כמו מבוגרים - קפוטות ומגבאות שחורות - כבני ישיבות. כל הדברים האלה הפתיעו אותנו מאד. לא הכרנו תופעות כאלה בפולין, ממנה באנו.
ב.המקורות על תולדות השכונה
עתה נספר ונפרט על השכונה - על מייסדיה ותולדותיה.
מעטים הם המקורות בכתב שפורסמו על "גאולה". בכתבנו על השכונה, נעזרנו בכמה מילידי האיזור ובתושביה הוותיקים. כמה מהם סיפרו דברים מרתקים על צעדיה הראשונים של השכונה.
אך יצויין, כי יחד עם זה, היה לפנינו מקור מעניין ומיוחד.
כפי שהזכרנו כבר - בארכיון ההיסטורי של עירית ירושלים, מצאנו כתבים בלתי שגרתיים, והמדובר במסמכים ארכיוניים של ועד שכונת "גאולה", מהשנים הראשונות של השכונה - משנות ה - 20 ועד שנות ה - 40.
בנקודה זו נעיר כי יש לשבח בנושא המסמכים, איש מסויים מראשוני השכונה - את מר - זאב שפיגל - שהיה המזכיר הראשון של השכונה, ומאוחר יותר - היו'ר שלה. הוא רשם בהתמדה את הפרוטוקולים וההחלטות של הועד וגם היה המנסח של ההתכתבויות עם הגורמים הרלוונטיים, בעת ייסוד השכונה.
ג.ייסוד השכונה והקשר עם שכונת "כרם אברהם"
גאולה היא אחת משכונותיה של ירושלים, שנוסדה בשנים הראשונות של המנדט הבריטי. המייסדים נתנו לה את השם - "גאולה" - על סמך הכתוב בספר ויקרא: "..ובכל אחוזתכם גאולה תתנו לארץ.." (כה' כד').
ייסוד השכונה ורכישת האדמות היו בשנת 1924 - לערך. אך הבתים הראשונים נבנו רק בשנת 1927. הקרקעות נרכשו מערביי הכפר הסמוך - "ליפתה". השכונה נבנתה בשיפוליה הדרומיים של "שכונת הבוכרים". מצפון לשכונה, נבנו מעט מאוחר יותר, בתיה הראשונים של שכונת - "כרם אברהם".
"כרם אברהם" קבלה את שמה הנפרד, כיוון שבשטחה החלה התיישבות הרבה זמן לפני כן. עוד בשנות ה - 50 של המאה ה - 19, ייזם הקונסול הבריטי המפורסם - ג'יימס פין ורעיתו, שהיה אוהד ישראל, הקמת משק חקלאי בסביבה שעתיד היה לשמש בסיס לתעסוקה, ליהודי ירושלים. אנשי היישוב היהודי באותן שנים, גרו עדיין בין חומותיה של ירושלים, והיו רעבים ללחם. המשק שהקים הקונסול היה בסיס כלכלי חשוב למען היהודים. ג'. פין הוא שקרא למקום - "כרם אברהם" - על שם אברהם אבינו.
יהודי ירושלים, נעזרו ביזמה של הקונסול. הם היו באים יום יום, לעבוד במשק החקלאי של ג'. פין. הם היו מקבלים את שכר עבודתם, ולעיתים גם מזון. היו ימים שמספר העובדים הגיע ל - 160 - מספר עצום ביחס לגודלה של האוכלסיה היהודית בעיר, באמצע המאה הקודמת. השכונה שנבנתה לאחר מכן קיבלה את השם שקבע הקונסול - "כרם אברהם".
כ - 70 שנה לאחר שהקונסול סגר את המשק, מכרה משפחתו את האדמות ליוזמי ומקימי השכונה - היהודים. "כרם אברהם" הוקמה בשנות ה - 20 המאוחרות. יצויין כי הבית שהקים הקונסול בעזרת הפועלים היהודים - בערך בשנת 1853 - עודנו עומד עד היום, ומקומו הוא - ברחוב עובדיה.
מהעיון במסמכי "ועד השכונה" - מתברר, כי בשנים הראשונות, ניהל הועד את שתי השכונות -"גאולה" ו"כרם אברהם" - יחד. מה שמאפיין את שתי השכונות הוא: כי בשתיהן ניתנו לרחובות שמות של הנביאים מספר- "תרי עשר". ראינו קודם את השם - רחוב "עובדיה", ונזכיר כאן גם את הרחובות: עמוס, יואל, צפניה ומלאכי.
ד. תחילתו של האיזור
1. סיפוריו של מ. מקובקי...
לפני שנבנו בתי גאולה היה האיזור כולו אדמת טרשים וסלעים. על כך סיפרו לנו כמה מותיקי ירושלים. ה' מרדכי מקובקי שנולד בירושלים, בתחילת המאה, ובהגיעו ל"גבורות" סייר איתנו באיזור. היה זה בשנת 1992. מקובקי היה בעל תעשיה בשכונה. משך עשרות שנים - משנות ה - 30 ועד שנות ה - 60 היה לו בשכונה, מפעל תעשייתי - פעיל ביותר - לתוצרת חלב - חמאה וגבינה. המפעל שכן במורד של רחוב מלכי ישראל, מול הבתים הידועים - כ"בתי ורשה".
בעמדו באיזור המכונה - "ככר השבת" ע'י "בתי ורשה" , ובפנותו לעבר הצד הצפוני של הרחוב הראשי של גאולה, ספר מ. מקובקי את הדברים הבאים:
"כל מה שאתם רואים פה היה מדבר שממה, וזה נמשך עד המקום ששם נמצאת
"התחנה המרכזית" של אג"ד. הייתי אימפורטר של חמאה מחו'ל, לבסוף היה
לי עסק שלי, של ייצור תוצרת חלב..כל האדמות האלה היו שייכות לכפר
ליפתה הנמצא מערבה מכאן. במקום שנמצאת כיום שכונת רוממה, היה איזור
שמם...כלבים היו נובחים בלילות, וכמובן שלא היו כבישים, אלא רק דרכים של
בוץ ואבק..."
ועוד עובדות פיקנטיות מפי מקובקי:
"... בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כאשר האנגלים החלו לרדוף אחרי
התורקים ולהוציא אותם מירושלים, הגיעו תותחנים בריטים לאיזור זה,
הם הציבו את תותחיהם במקום שנמצא כיום רחוב "מלכי ישראל", וירו
פגזים צפונה, לעבר התורקים הנסוגים, ששכנו באיזור שכ' סנהדריה
וצפונה משם, באיזור הר הצופים..."
2. סיפורו של יעקב לוין
דברים דומים על האיזור מסר לנו ה' יעקב לוין - יליד ירושלים - שהתגורר בילדותו ב"בתי ורשה" ע'י "מאה שערים", ואלה רשמיו:
"מאה שערים היתה בין השכונות הראשונות אשר נבנו מחוץ לחומת ירושלים.
אני יליד 1924, ורב סיפורי הם ממראה עיני. כיליד הסביבה, זוכר אני
את האיזור, כילד וכנער צעיר בשנות ה - 20, של המאה. שכונת גאולה
הצפופה כיום והומה מאדם, כן גם "כרם אברהם", היו איזורים ערומים
מבתים ומאנשים. שכונת הבוכרים, שהיתה נקראת: "רחובות הבוכרים"
- עד לשכ' מחניים, היתה זרועה בורות מים. ליד כל אחד מפתחי הבורות
היה מונח - "אבן-ציון". על האבן היה חרוט פסוק מן התנ"ך, בשפות
עברית ואנגלית...כן לא אשכח את הבורות העמוקים אשר היו כרויים
צפונה למחנה "שנלר".... כפי שסיפר לי אבא, חפרו את הבורות החיילים
העותמנים, כדי להגן על ירושלים, בהגיע גנרל אלנבי עם צבאו לכיבוש
ירושלים... שכונת "כרם אברהם" פוצלה לשטחים קטנים יחסית והוקמה
עליהם השכונה. בתיה היו בעלי קומה אחת ועטורים עצי פרי ונוי בכל
חצר. דבר שאין סימן לו כמעט, היום הזה".
ה.קביעת גבולות השכונה
עוד בשנים הראשונות דנו מייסדי השכונה על גבולותיה. בפרוטוקול של ישיבת "בעלי-הבתים", מתאריך - ח"י תשרי תר"צ - 22.10.29, של השכונות "שלוש ושנללר" (שמות השכונה - לפני מתן השם "גאולה"), נרשם כי השתתפו בישיבה 29 בעלי בתים מתוך 42 בע"ב שיש בה כיום - בשכונות הנ'ל. סעיף א' על "סדר היום" של הישיבה, היה קביעת גבולות השכונה. הוחלט:
"אחרי וכוחים בשאלה זו, באה האספה לידי החלטה פרינציפיונית לאחד
את שתי השכונות לגוש אחד. גבולות השכונה יהיו, איפוא מצד מערב -
גבול שנלר, מזרח - בית דוידוף (השערת המחבר - הבית הפינתי שברחוב
יחזקאל, פינת מלכי ישראל) דרום - כביש מאה שערים (הרחוב הראשי), צפון -
גבול כרם אברהם)."
ו.המשפחות המייסדות של גאולה
אנו מביאים בזה, רשימה של 64 בעלי בתים ובעלי מגרשים שהיו רשומים כמשתכנים הראשונים בשכונת גאולה. להערכתנו - הרשימה מראה את מצב הדברים בתחילת שנות ה - 30. הרשימה היא אחד המסמכים של "ועד- השכונה", שהתייחסנו אליהם לעיל. ליד כמה וכמה מהשמות מופיעות חתימות של המשפחות - הרשומות. כמה מהמשפחות הנזכרות, מוכרות מההיסטוריה של הישוב היהודי בירושלים. ולהלן נתייחס לאחדות מהמשפחות - מתוך ההיכרות שלנו עם הנושאים.
א. ברשימה נזכרת משפחת - זאבל ביאלע. משפחת ביאלע היתה מוכרת בשכונה כמוכרי חלב, והיו בעלי רפתות של פרות, ברחוב יונה בגאולה, ובשכונה הסמוכה - "אחוה".
ב. שתי משפחות בוימגרטן- מופיעות ברשימה. משפחת בוימגרטן ותיקה היא בירושלים. רבים זוכרים את "האחים בוימגרטן", שהיו בעלי קיוסק למכירת "בורקס". תחילה ליד "שער יפו ", ולאחר מכן, בחנות הפינתית ברחוב "הרב קוק" ורחוב יפו. הראשון מהמשפחה, היה ר' משה אהרון בוימגרטן, מתלמידי ה"חתם סופר", שהגיע לירושלים בשנת תקצ"ד - 1834. (ראה ספרנו - "ירושלים הבלתי נודעת").
ג.ש. ברינקר - הוא שאול ברינקר - שהיה קבלן בירושלים, ובנה הרבה בתים. הבית שהוא בנה בגאולה היה מפורסם בשכונה. הבית עומד ברחוב מלכי ישראל, פינת רחוב יחזקאל מצד ימין. הבית מוכר עוד מזמן שבאנו לשכונה. בית ש. ברינקר נחשב היה - ל"גורד השחקים" של השכונה.
אחיו הוא - נתן דב ברינקר - סופר שהוציא לאור, משך שנים את "לוח ירושלים", בו תיעד הרבה מפרקי ההיסטוריה של ירושלים, והיה מבין מייסדי - ה"כפר העברי" היא שכונת "נוה יעקב" הותיקה.
ד. שתי המשפחות - מ. ורשבסקי ו-טודרוס ורשבסקי -
שתי משפחות אלה קשורות לשני בתי מלון - שהיו מפורסמים בירושלים. המדובר בשנות ה - 20 ועד שנות ה - 60.מקומם של בתי המלון, היה ברחוב יפו ולפני כן, ברחוב "שבטי ישראל". טודרוס ורשבסקי, מוזכר בחלק הראשון של חבורנו. הוא היה בין האישים שרכשו את הקרקעות למען בנינה של שכונת "גאולה", והיה בין מייסדי השכונה.
ה. ירחמיאל אמדורסקי -
י. אמדורסקי רשום כאחד מהמעטים שרכשו את הקרקעות לבניין השכונה, וממיסדי השכונה. ייסד גם שכונות נוספות. את ביתו בנה בשכונת
רוממה. ירחמיאל אמדורסקי, מוכר כבעל - "מלון אמדורסקי", ברחבת "שער יפו", ולאחר מכן ברחוב בן-יהודה. נושא המלונאות והאירוח התחיל עוד מאביו ר' יוסף - ר' יושע אמדורר - מהעיר אמדור שברוסיה.
ו. "שפירא - משפחת הרב".
הרב שפירא - הוא האדמו'ר מדרוהוביץ (פולין). הרב היה צייר, והיה נקרא - "הרבי המצייר". ביתו של הרב, שכלל גם בית מדרש, היה ברחוב מלאכי - בשכונה. בן האדמו"ר - הוא המשורר - ש. שלום.
ז. הרב קולודצקי - זוכר אני את הרב קולודצקי, מהזמן שהגענו לשכונה. הוא אביו של הרב יצחק קוליץ - רבה של ירושלים. ביתו של הרב קולודצקי היה ברחוב יונה.
ח. א.ח. צוובנר - איש ירושלים, הרב אברהם חיים צוובנר, היה גם ממיסדי שכונת "בית וגן". בעבר - מנהל המוסד "בית חינוך עורים". היה חבר הכנסת הראשונה - מטעם "המזרחי". בנו דוד צוובנר - היה אחד מאנשי הל"ה שנפלו במלחמת השחרור בדרך לעזרת גוש עציון.
ז. סיכומים על הבניה וההווי בשכונה בשנות ה - 40
איש ירושלים, יצחק שפירא, בספרו - "ירושלים מחוץ לחומה" שיצא לאור בשנת
תש"ח - 1948, כותב בספרו, דברי סיכום על שכונת "גאולה", בהזכירו גם את שכ'
"כרם אברהם". הוא מוסר:
"עוד לא נדמו אנקות הפצועים מפרעות תרפ"ט - 1929, וכבר החלה גאולת
האדמה שליד שכונת הבוכרים. עברו אחת עשרה שנה (שנת 1940),
ומסלעים שוממים הפך המקום הזה לעיר יפה ומסודרת: בתים גדולים ומודרניים,
כבישים ומדרכות אספלט, שפע מאור חשמל, ומכוניות צבוריות מקשרות את כל
הרחובות עם מרכז העיר ברגעים אחדים. רחוב מאה שערים, (מלכי ישראל -
כיום) שצדו האחד הוא "גאולה" וצדו השני "אחוה", "יגיע כפים", ו"כרם" - הוא
הרחוב הראשי של חלק העיר הזה, בו התרכזו בתי מסחר ובתי קפה יפים.
ח. חנות "המכולת" של משפחת ליכטנשטיין בשכונה...
ואחרי שהזכרנו ופרטנו על כמה מהמשפחות המייסדות של השכונה, נספר על משחה אחת בגאולה - שלא היתה מהמייסדות - אך היתה מפורסמת בשכונה. לבני הזוג - יהושע וחנה זילברשטיין - היתה חנות "מכולת" ברחוב הראשי של השכונה - "רחוב גאולה". זוכר אני את חנות המכולת, מאז שבאנו לאיזור. תחילה נמצאה החנות, בצד הימני של הרחוב - באותו צד שם היה "בית המרקחת" של השכונה - של ה' ריבקוף. לימים עברה החנות לצד השני של הרחוב - הגובל עם שכונת "אחוה". זוכר אני, מימים ראשונים, כי משפחת ליכטנשטיין היו אדיבים ביותר עם הלקוחות. הכל היה במאור פנים... לא ראיתי אותם מעולם מתרגזים. בחנות אפשר היה להשיג הכל, וכבר אז דומני, היו המצרכים בשפע. פה הכרנו את המאכלים המיוחדים של הארץ - את הזיתים הירוקים והשחורים, את הדגים המעושנים ועוד. היו מוכרים בחנות - גם בהקפה.
קרבתה של המשפחה לשכונה, החלה עוד מהסבא - ר' זאב אלימלך ליכטנשטיין. הסבא בנה עוד בשנת תרס"ח - 1908, בית בשכונה הסמוכה - "יגיע כפים". הבית קיים עד היום, ברחוב המביט 11. הסבא למד בישיבת "סלבודקה" שבחברון. בבית זה גדלו בני משפחת ליכטנשטיין - חמישה בנים ובת, ביניהם האחים - יעקב אלימלך ואבנר.
במלחמת השחרור בתש"ח - 1948, לחמו הבנים למען המדינה, למרות ששנים מהם היו צעירים ביותר - לאחד טרם מלאו 16 שנה והשני היה בן 17. הם היו בין "מלווי השירות" לבירה בזמן המצור. אסון פקד את משפחת ליכטנשטיין במלחמה זו. שניים מבניה - יעקב ואבנר - נפלו בקרב בתש"ח. לאחר מספר שנים נהרג בתאונה בצבא, גם בן שלישי במשפחה - הוא אלימלך.
בשנים האחרונות היה לי קשר עם בן רביעי - משה ליכטנשטיין - הגר כיום בכפר סבא. הוא מסר לי מספר צילומים משכונת גאולה - שהוא צילם בעצמו. אנו מפרסמים כאן צילום אחד שקבלנו. הצילומים הם עוד מזמן הבריטים. זוכר אני, כי בשנות המנדט האחרונות, לרגל פעילות המחתרות בישוב היהודי - הבריטים הכריזו על עוצר בירושלים. היה זה בחודש מרץ 1947. בשכונת גאולה היה אז מצב מיוחד. הרחוב הראשי של השכונה - חולק על ידי הבריטים לשניים - לכל ארכו. גדר תייל הושמה על ידם לאורך הרחוב, כאילו גבול בין שני החלקים. עובדות אלה תועדו בכמה מהתמונות.
משפחת ליכטנשטיין חיה בזמן המצור בירושלים, והם ניהלו את החנות בגאולה, וסייעו לתושבי השכונה. במצרכי מזון. וכאן משהו מרתק - האב יהושע ליכטנשטיין נהג באותם ימים להעיף ולהעביר...ככרות לחם מחנותו - בצד הדרומי של הרחוב - לצד הצפוני של רחוב גאולה, ששם היה מחסור בלחם. באחד הצילומים רואים את העובדה הזו - כיצד יהושע ליכטנשטיין מעביר ככר לחם, לעבר השני של הרחוב.
ועוד סיפור פיקנטי שמספרים על יהושע ליכטנשטיין. משפחת ליכטנשטיין היתה מהראשונות שקיבלו מכשיר טלפון עבור חנותם. היה זה בתחילת שנות ה - 30. וכמובן שלרגל המחסור בטלפונים, היו באים אנשים לחנות כדי לטלפן.. אך לעיתים... היו האנשים מאריכים בשיחה. במקרים כאלה היה ליכטנשטיין, מושיט מקל ומצביע למטלפן... לעבר שלט שתלה ליד מכשיר הטלפון, עליו רשם בשפת אידיש ... "אידן נודעט ניט.." - "יהודים אל תנדנדו יותר מדי..."
והנה כזה היה ההווי בשכונה...בשנים ראשונות....
ט. השכונה בימינו - סיכום
כפי שכבר ציננו, זוכרני, כי בזמן בואנו לשכונה בשנת 1936 - הרחוב הראשי בה - היה נקרא כשם השכונה - "גאולה". כיום נקרא הרחוב - "מלכי ישראל".
הצד הדרומי של רחוב "מלכי ישראל" הוא הגבול של שתי השכונות הותיקות - "אחוה" ו"יגיע כפים".
רחוב מלכי ישראל - הוא כיום אחד הרחובות המסחריים הגדולים של ירושלים.
שכונת גאולה בעת שהגענו אליה היתה - שכונה מעורבת. גרו בה יהודים דתיים חילוניים, ומסורתיים. כיום השכונה וכל האיזור שמסביב הוא איזור חרדי מובהק. הרושם המתקבל הוא - כאילו שכונת "מאה שערים" - עם כל המשתמע מכך - זזה מערבה.
העובדות בולטות בכל שטחי החיים בשכונה - במסחר, במלאכה, ובהמצאות מוסדות חינוך חרדיים - ישיבות ת"תים ובתי כנסת, והם המאכלסים את השכונה.
ירושלים, סיון תשנ"ח - יוני 1998
