שכונת "אחוה" נוסדה על ידי יהודים אשכנזים, אנשי "הישוב הישן", אך בחלקם נטו כבר להשכלה. ההיסטוריון ד'ר אהרן פירסט, כותב על הרקע לייסוד "אחוה". בספרו - "ירושלים החדשה" - הוא מציין כי שנת תר"ס (1900), היתה שנת משבר בבניה. כמעט שנפסקה כל הבניה וכן התפתחות בירושלים, ומדובר בתקופה שעל סף המאה ה-20. בעלי האחוזות ירדו מנכסיהם, המגרשים והבתים עברו במחירים נמוכים מיד ליד, ושבע שנים ויותר שבתו הבונים והבנאים, מאין קונה ואין בונה. רק "כוללים" ובני כוללים אחדים נתעוררו או נאלצו לבנות "בתי צדקה" לענייהם.
השכונה נמצאת בין שכונת "זכרון משה" בדרום , ושכונת "גאולה" בצפון. במערב גובלת השכונה עם שכנתה - "יגיע כפים", ובמזרח מגיעים בתיה ל"בתי אורנשטיין" - השכונה המפורסמת עם ה"מקוה" הותיקה שיש בה.
השכונה נוסדה בשנת תרס"ח - 1908, והיא אחת מהשכונות העבריות של ירושלים שנוסדה בשלהי התקופה התורקית. באותה שנה, נוסדה גם שכונת - שכונת "יגיע כפים".
ב. המשבר בבניה - בניית "זכרון משה" ושכנותיה
תחילה, שימשה הקרן הלונדונית - ע'ש מונטיפיורי כדחיפה לעידוד הבניה הקונסטרוקטיבית. היתה זו השכונה השלישית בירושלים שה"קרן" סייעה לה. ה"קרן" יצרה מרכז חדש ליישוב בירושלים... בשנות תרס"'ג - תרס"ח (1903 - 1908). תחילה הוקמה שכונת "זכרון משה". השכונה שנחשבה ל"שכונת הגנים" הראשונה , ובה גרו משכילי ירושלים של אותם ימים.
ד'ר א. פירסט כותב כי במשך שנים מעטות התרכזה והתלכדה סביבת זכרון משה- כלומר על שטח קרקע שבין רחוב יפו ורחוב מאה שערים, שורת שכונות לא גדולות, צנועות כביכול, אבל עליהן האצילה כבר - במדה מסוימת - הסגנון של שכונת "זכרון משה" ואופי תושביה.
הרחובות היו מסודרים, הבתים נבנו בטוב טעם, כאשר לפניהם גינות זעירות. אך בעיקר הרכב האוכלסיה מראה על תקופה חדשה העתידה לבוא.
ד'ר א. פירסט מתייחס לשכונת "אחוה", ומציין את יוזמיה, ואת אופן מימונה וכותב:
"שכונת "אחוה" נוסדה בשנת תרס"ח (1908) על ידי "אגודת אחוה", שמטרתה: "אהבה
ואחוה לכל איש ישראל בכלל" - בעלת 22 חברים, שקנו בהלוואות הבנק אפ"ק
כ - 10,000 אמות ובנו להם בתים לעצמם, ואח"כ אף לזולתם" (עמ' 123).
מבנה שכונת "אחוה" הוא כשל מלבן, שלארכו עובר רחוב אשתורי הפרחי, המגיע עד רחוב מלכי ישראל כיום. משני צידי רחוב זה מסתעפים רחובות קטנים באופן בלתי סימטרי, כדי שלא תווצר צורת צלב בין הרחובות.
ג."אגודת "אחוה" מייסדיה ופעולותיה
ספר זכרונות שבו אנו מוצאים פרטים על השכונה, והאגודה המייסדת שעמדה מאחוריה, הוא ספרו, של - איש ירושלים" - יצחק שריון. שריון היה איש מסחר - בעל עסק למכירת נייר בירושלים, והיה פעיל ביסוד האגודה ומהראשונים שבנה את ביתו בשכונה. הבית היה בטור הדרומי של השכונה. שריון כותב:
" בשנת תרנ"ה (1895), התאגדו אחדים מטובי ירושלים, הצעירים, במטרה להתבונן
ולהיטיב את מצבם החברותי והכלכלי של בני הדור הצעיר בירושלים, שהם בעלי
מוסריות הגונה אבל חלשים במובן הכלכלי. הצעירים האלה ייסדו אגודה בשם "אחוה"
ומטרתה לעזור לאותם הצעירים המשתוקקים לעזוב את חיי הבטלה ולהתמסר לחיים של
כבוד, להתעסק בעבודה תורנית ומדעית או במסחר ועבודה..."
וכאן מונה שריון כמה מהמייסדים הראשונים של האגודה ופרטים עליהם, ומדובר בדמויות המוכרות בציבוריות של ה"ישוב הישן", בירושלים, ונזכיר אחדים מהם:
1. ר' ישעיהו רפאלוביץ - חתנו של ר' ישראל דב פרומקין - עורך העיתון "החבצלת".
2. ר' גבריאל גבריאלוביץ - רוקח במקצועו אחד מבני ר' אליעזר רלב''ג, מגדולי
התורה בירושלים.
3. ר’ אליהו חיים כהנא - סוחר חשוב מראשי העסקנים ביפו לפני מלחמת העולם הראשונה
4. חיים המבורגר בן נטע הערש - אחד הבנקאים הראשונים בירושלים - בעל הספר -
"שלשה עולמות".
5. זלמן סולובייציג, רוקח, מנהל ועד "כל הכוללים" - ה"ועד הכללי"
6. יצחק דוד מן, סוחר ועסקן ירושלמי מפורסם בזמנו, בנו של יעקב מן, מגדולי התורה
והמעשה.
7. כותב הספר - יצחק שריון. (עמ' 38).
בהמשך כותב יצחק שריון, כי האגודה המציאה לחבריה הזקוקים עזר וסעד בהשגת אשראי וכן משרות ועבודה. ובזה העמידה האגודה, בכוחות משותפים, צעירים לא מעטים, על בסיס כלכלי איתן. האגודה גדלה במספר חבריה והתרחבה במדת פעולותיה, התענינה במפעלים צבוריים ועזרה לא מעט בהתבססותם. האגודה בירושלים ראתה צורך בהפצת מטרתה גם בשאר ערי הארץ ופתחה סניפים ביפו, תל-אביב, צפת, טבריה, חברון, פתח תקוה וחיפה...נוסדו אח'כ סניפים גם בניו-יורק ובלונדון שעשו הרבה למען א"י ומוסדות החסד שבה, בעיקר בזמן המלחמה העולמית.
(המלחמה הראשונה).
ד. ייסוד "שערי אחוה "
וכאן מגיע שריון לנושא השכונה:
"בשנת תרס"ט (צ"ל תרס"ח) החליטה אגודת אחוה, עפ'י דרישת רבים מאחיה, לבנות
להם שכונה מיוחדת בעיר החדשה בירושלים. האגודה קנתה בכספי האחים,
שהביעו את רצונם להשתתף במפעל זה, שטח קרקע, למעלה מבתי ווארשא
ברחוב מאה שערים המשתרע דרומה עד שכונת "זכרון משה". הקרקע
נתחלקה למגרשים שנמסרו לאחים המשתתפים על-פי גורל. כעבור שנה נגשו
בעלי המגרשים לבנות את השכונה שקראוה בשם "אחוה". ובמהרה נבנו 23
הבתים הראשונים ובעליהם התישבו בהם.
זמן מה אחר-כך נבנה על המגרש הציבורי, שהקציעה השכונה, בית כנסת, בהשתתפות
יהודי אמריקאי בשם ר' יעקב שיינמן ז"ל, שנדב סכום כסף לדבר זה. במשך שנים
אחדות גדלה השכונה בעוד בתים רבים, שנבנו ע"י אנשים פרטיים. עכשיו (שנת תש"ג -
1943) מכילה שכונת אחוה מאות אחדות של בתים".
המחבר מציין את שנת תרס"ט כשנת ההחלטה על בניית השכונה. אבל למעשה מהאסמכתאות שהבאנו וכן בדברי הזכרונות האחרים על השכונה, השנה היא - תרס"ח - 1908 , שנת התחלת הבניה. כך למשל , חוקר א"י א.מ. לונץ המפורסם בלוח ארץ ישראל לשנת תרס"ח, כותב על בניית "זכרון משה"ואלה דבריו:
"חברת "אחוה" התחילה לבנות אצל השכונה הזאת (זכרון משה) שכונה קטנה (בת 20
בתים) בעד חבריה, בעזרת הלואה מחברת "אנגלא פלשתינה", וגם כולל רומניא הדל,
התחיל גם הוא לבנות בתים בעד עניי הכולל לגור בהם חנם חליפות.."
בשכונת אחוה קיים עד היום, הבנין של "כולל" רומניה והוא נמצא ברחוב - משה אלשיך.
ה. ספר "אחוה" והשכונה
בשנת תש"ז - 1947 הוצא לאור ספר בשם "אחוה", לציון יובל החמישים של אגודת - "אחוה העולמית". בספר זה קובצו מאמרים ודברי זכרונות על האגודה מפי החברים המתישבים. בכמה מאמרים נכתבו גם דברים על ייסוד השכונה. המאמרים הם בעיקר מפי החברים והמשתכנים הראשונים בשכונה. אחד מהכותבים הוא המדפיס הירושלמי המפורסם - יודה אהרן סגל ווייס. י.א. ווייס כתב גם ספר מפורט וחשוב על ההיסטוריה של הישוב היהודי בדורות האחרונים בירושלים. הספר נקרא: - "בשעריך ירושלים" - ובו יש גם פרטים בנושאים בהם אנו עוסקים.
פרק 12 מהספר מוקדש לפירוט הפעולות של האגודה, ובהמשך יש דברים מרתקים על השכונה. י. א. ווייס היה כאמור מהמתישבים בשכונה - והיה שכנו של יצחק שריון ב"אחוה".
מסתבר - כי בשנת תרס"ה - 1905, הציעו החברים לייסד את השכונה עבור החברים. שריוו כותב בלשונו המליצית, כי צץ רעיון של אפשרות להתרכז כאחים של משפחה גדולה סביב בית אב אחד ולקרב על ידי כך את לבות האחים בשטח, כי המרחק בין אח למשנהו מביא לפירוד הלבבות. בין האחים נזרקה האימרה:..יש למצוא שטח מתאים לא הרחק מן העיר ולבנות שכונה מרכזית אשר תרכז בתוכה את אלה מן האחים שירצו להתנחל בארץ כל נרשם התחייב להכניס מיד 5 נאפוליונים כדמי קדימה לקניית המגרש. ובלשונו:
לא עבר זמן רב והושג המגרש שעליו עומדת כיום השכונה המרכזית - "אחוה"...נקנה אז
שטח של 10,000 אמות במחיר פרנק וחצי האמה". המגרש חולק לחלקות ("נומרין" בלע"ז).
על חלקות אלה שחולקו על פי הגורל נבנו אחר כך הבתים בשלש שורות
מקבילות...חלקות אחדות נועדו מיד בשביל בית כנסת.." (עמ' 183 שם )
יודה אהרן ווייס בספרו - "בשעריך ירושלים" - כותב שעבודת הבניה של השכונה נמסרה לאח - אחד המתישבים - אברהם המבורגר, וחותנו רב הפעלים הרב ר' יעקב מן ז"ל. הם היו אז הקבלנים הגדולים ביותר בירושלים. השכונה נבנתה בתכנית של דירות בינוניות בעלות שני חדרים גדולים. כל דירה וחדרי שמוש. להנחת אבן היסוד הוזמנו מיקירי ירושלים ביניהם הרה"ג ר' לייב דיין ז"ל, שאגב, אתו היו מתיעצים בכל דבר הקשה, כי הוא היה ממיסדי שכונת בית ישראל ומבוניה. מתחת לאבן הפינה הונחה, כרגיל, בתוך בקבוק חתום מגילת קלף, כתובה וחתומה על יד כל החברים ( עמ' 186).
המחבר ווייס מפרט בלשון נוסטלגית:
"כשהתחיל הבנין היינו מתאספים ערב ערב לאחר העבודה לראות כל אחד בבנין ביתו.
שם היינו מתפללים מנחה ומעריב ועם הוספת כל נדבך רחב הלב ושמח לקראת הבאות
עת יעמדו הבנינים על תילם..." (שם)
ו. מתישבי שכונת "אחוה" - התיעוד ההיסטורי
אחד מהמתישבים בשכונה היה יהודי ירושלמי בשם - משה שמואל שענבוים. שענבוים היה שותפו של י.א. ווייס בדפוס "מוריה" ושותפו בהוצאת העיתון הירושלמי - "מוריה". בספר "אילנות" מאת אברהם עץ הדר, בנושא תולדות הישוב העברי בארץ בשנים - תק"צ - תרפ"ו (1830 - 1920),
מוקדשים מספר פרקים לפעולות הציבוריות של האחים משה שמואל שענבוים ואחיו מנחם. מחבר הספר אברהם עץ-הדר - שיינבוים - הוא אחד מצאצאי המשפחה. בין היתר מסופר בספר על פעולות האחים ביסוד אגודת "אחוה" ובהקמת השכונה .
המחבר מציין כי האחים השותפים נפרדו במלאכתם ובעיסוקם, אך דרכם לא נפרדה לגמרי.
בשנת תרנ"ה - 1895, היו האחים שענבוים וכן ישעיהו רפאלוביץ - שהוזכר לעיל - בין מייסדיה של אגודת האחים "אחוה", אגודת אחים שפעלה רבות להרמת קרנו של הישוב ופיתוחו החברתי.
והמחבר מוסיף כי חברה זו הקימה בשנת תרס"ט (צ"ל תרס"ח), את שכונת "אחוה" או כפי שקראו לה המתנחלים - "שערי אחוה" -הרחק מחוץ לחומת העיר העתיקה, בואכה בית היתומים - "שנלר".
בספר מובא תרשים של השכונה ובו צויינו 22 חלקות הקרקע, עליהם התישבו תושבי השכונה, עם ציון שמו של כל אחד מהמשתכנים. כן פורסמו בספר , התקנות של החברה - "שערי אחוה"..."הנוסדה בשנת חמשת אלפים ושש מאות וששים ושבע..." (תרס"ז). ויצויין שעד כה לא מצאנו מקור אחר לתקנות אלה.
מעניין הדבר - שעל טופס תקנות אלה חתום כמתישב - משה שמואל שענבוים - הנ'ל. לפי הפרטים , מ.ש. שענבוים זכה בגורל בבית מס' 10, בשורה האמצעית של השכונה.
אנו מביאים בקובץ שלפנינו, את צילומי מסמכים חשובים אלה, למען התיעוד ההיסטורי של תולדות השכונה.
מאידך - י.א. וייס בספרו הנ'ל - "בשעריך ירולים" - מפרט פרטים מרתקים על עשרים ושניים המתישבים בשכונה. מענינים הפרטים האישיים לגבי כל אחד המבליטים את הפסיפס האנושי הססגוני - של יקירי ירושלים אלה.
להלן נפרט את שמות 22 מתישבי השכונה, לפי הסדר המספרי שהם מופיעים בתרשים וכן נביא את הפרטים האישיים לגבי כמה מהמתישבים:
ז. רשימת המתישבים בשכונה
1. ברוך פערלמאן 12. יוסף דייטש
2. ברוך פערלמאן 13. אלטער וישניאצקי
3. אברהם הערשלער 14. יודה אהרן ווייס
4. יוסף גולדברג 15. יצחק ווייט
5. משה מונשטר 16. יעקב משיוף
17. יעקב שימונוביץ
6. טעפערבערג 18. לייביש קופרשמידט
7. שלמה פרילמאן 19. יצחק שריון
8. בן ציון פודורובסקי 20. יעקב מרגובסקי
9. צוועבנער 21. מונשטר
10. משה שמואל שעינבוים 22. אלטער סטרעלצער
11. יחזקאל שימונוביץ
ועתה לדוגמא, הפרטים האישיים לגבי 4 מהמתישבים בשכונה, כפי שמתארם יודה אהרן ווייס:
1. ר' זלמן סולובייציג - עלה לירושלים בשנת תר"ל - 1870. היה סמל האחוה והאצילות. למד את מלאכת הרוקחות ועבד בבית המרקחת של משפחת גברילוביץ ברחוב היהודים בעיר העתיקה.
2. יחזקאל שימונוביץ. היה תלמיד חכם ו"בעל תפילה". התפלל הרבה שנים תפילת "מוספים" ב"ימים הנוראים". בבית הכנסת "אחוה" שלא על מנת לקבל פרס. היה "לוקח" את לבות השומעים בקולו הערב. התלהבותו בעת התפילה עברה כל גבול. קיים את הפסוק "כל עצמותי תאמרנה". לאחר שסיים תפילתו היו בגדיו רטובים מזעה ודמעות. ר' יחזקאל ביחד עם אחיו יהודה היו בעלי בית החרושת היחידי למצות בירושלים.
3. ר' יעקב מרגובסקי - עבד כפועל במושבות א"י. לאחר נשואיו פתח חנות סניף ליינות של "כרמל מזרחי", במאה שערים. היה אחד הפעילים בעסקנות ציבורית בירושלים, ובמיוחד באגודת "אחוה". שמש שנים רבות כיו'ר השכונה - "אחוה".
4. הרב ר' משה מונשטר - יליד רומניה ועלה לירושלים בשנת תר"ל - 1870. היה מנאמניו של הרב י.ל. דיסקין - הרב מבריסק - ונחשב בין גדולי ירושלים. בארץ לא רצה לעשות את התורה "קרדום לחפור בה", ועסק בכל מיני עבודות קשות. נעשה שותף של ה' א. הרשלר - מתיישב שני בשכונה - במאפיה שלו בשכונה.
ח. ספר ה"קנין והתקנות של חברת "אחוה"
נקדיש עתה דברים ל"ספר התקנות של חברת "אחוה", שהוזכרו לעיל.
ראשית נציין כי ההוראה היתה כי כל אחד שזכה בגורל וקבל חלקת קרקע לבנייה היה צריך לחתום על התקנות של ה"חברה". בכך הוא התחייב לקיים את התחיבויותיו כלפי החברה. החברה נקראה - "שערי אחוה". ב"שער התקנות" רשום הפסוק "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד".
מענין הדבר שהתקנות הודפסו והוצאו לאור על ידי בית הדפוס של שניים ממתישבי השכונה- והם - השותפים שהוזכרו לעיל - משה ש. שענבוים וי.א. ווייס.
ומאידך - נקודה חשובה נוספת - טופס התקנות שלפנינו, הוא הטופס שנחתם על ידי משה שמואל שענבוים הנ'ל , והמסמך נחתם ביום - ח"י אדר תרע"ו (1916) דהיינו כ -10 שנים אחרי שהוחל בבניית השכונה . ועתה נדון בכמה מפרטי התקנות:
1. דברי תודה וברכה...
יש לזכור כי התחלת בניית השכונה היתה עדיין בתקופת התורקים. יש בתקנות דברים שהם גינוני כבוד מטעם חברי "ועד המושבה", כלפי השלטונות. נאמר שם בין היתר:
"עלינו לזכור חסדי אדוננו השולטן עבד אלחאמיד השני יר"ה..ויש להתפלל בעד
שלומו".. כי בשבתנו על אדמת קדשנו שלוים ושקטים..."
בהמשך יש בתקנות, הבעת רגשי תודה מצד החברה לבנק המסייע לבניה:
"למנהלי אפ"ק (אנגלו פלשתינה), בנק בארץ הקדושה ובראשם האדון היקר דורש
טוב לעמו...החכם ז.ד. לעוואנטין...המפקח הראשי של הסניפים שבארץ קדשנו.."
נקודה השלישית - בתחילת התקנות יש דברי ברכה ותודה למנדבים שתרמו להקמת בית הכנסת של השכונה. ויצויין כי ביהכנ'ס נוסד בשנים הראשונות עם ייסוד השכונה עצמה. וזה לשון הברכה:
"למתנדבים בעם יבורכו מה'... בהזכירנו בפתח דברנו את בנין בית הכנסת הבנוי לתלפיות
בשכונתנו לא נמנע מלתנות תהלות ה' בשלחו אלינו עזרתו מקדש ע"י הרב הישיש הנודע
בצדקת פזרונו מוהר"ר ר' יעקב צבי נ"י ובנו הגביר כה"ר ישראל יהודה שיינמאן נ"י מברוקלין
שע"י נדבת לבו יכולנו להוציא אל הפועל מאויינו להגיע עד הלום...ולפאר את מקדשנו
המעט...ויגל יעקב ישמח ישראל...(שמות שני המנדבים - האב ובנו) ובתוכם גם אנו...חברי
ועד השכונה..."
2. פרטי התקנות....
א. פתיחה
מדברי הפתיחה של התקנות נובע הרצון הטוב כלפי מפעל ההתישבות...אהבת הארץ וירושלים, וכך נאמר במילות הפתיחה:
"אחוה היא יסוד וכלל בכל התורה..הוא שם מהשמות הנרדפים - אהבה ואחוה רעות ושלום)
...חברתנו "שערי אחוה" הבנויה לתלפיות...על ארץ יסדנו כי גאלנו מדת אדמה ובחפץ וברצון
נמרץ התעוררנו כלנו שכם אחד לעבוד לעזרת בני אגודתנו למען התנחל כל אחד על
נחלתו.."
וכאן מפורטות נקודות מענינות הנוגעות לתכנית בנין השכונה:
"בית וחצר על אדמת קדשנו ובעהי"ת זאת תחלת מעשנו שנים ועשרים אחים מאגודתנו
יעברו חלוצים להיות הראשונים לחפץ והמטרה הזאת, ובאנו בברית לכונן לנו מקום מושב
משנים ועשרים בתים, בית וחצר לכל אחד, עם ביהכנ'ס הבנוי כמו רמים לתורה ולתפילה על
כברת ארץ הנקראת "כרם שיך חמד", וקראנו שם המושבה - "שערי אחוה" - למען
יהיה השם אות לטובה כי המפעל הזה יהיה לנו כמו שער גדול ופתוח לרווחה גם ליתר אחינו
בני אגודתנו.... כי עזרנו ה' להביא את השכונה החדשה הזאת לשכלול בעניני צרכי
הרבים לרצף כל הרחובות העוברים בין שורות הבתים שבהשכונה ( ) וסדר בנקיון
החצרות ותעלות להמים ובאה נחלתנו במקום אויר מח ומבריא ...ויהיה נועם ה' עלינו....(שם עמ' 4 בתקנות).
ב. עיקרי הדברים
ועתה לעיקרי התקנות - הנושא הראשון בהן : הוא - "משפט האחוזה וגבולותיה". בדברים יש פירוט מדוייק של שטח השכונה, גודל החלקות ונושא רישום החלקות על שם החברים. יש לציין פרט חשוב בעניין רישום הבתים על שם המשתכנים.
לפי החק שהיה חל בתקופת השלטון התורקי - לא ניתן היה לרשום קרקעות ע"ש אנשים שאינם נתינים תורקיים. לפיכך נקבע בתקנות שהחלקות ירשמו על שם שניים מהחברים שהיו אזרחים תורקיים, והם ה'ה: יעקב משיוף ודובער ווישנאצקי, ונקבע שהם יעבירו מאוחר יותר את החלקות ע"ש הבעלים, לאחר תשלום חובותיהם.וזה לשון תקנה א(ג):
"הנחלה נכתבה בערכאות על שם ר' יעקב מאשיעף ור' דובער ווישנאצקי ואחרי שישלמו
החברים המגיע מהם כל התשלומים כמבואר הלאה מחייבים בעלי הקושאנעס ר' יעקב
מאשיעף ור' דובער ווישנאצקי הנ'ל לרשום בית כל אחד מהחברים בערכאות ולתת
קושאנעס על שם כל חבר על הוצאות החבר".
וכיון שהזכרנו את יעקב מאשיוף, נביא מקור מעניין המדבר על איש זה ומעשיו עבור השכונה. איש ירושלים - שמואל מאיר מושיוף בספר זכרונותיו - "בתוככי ירושלים" - כותב על משפחתו בארץ - וסדר הדורות. והוא ממשיך לכתוב פרט מעניין על אחד מהמשפחה שהיה קשור לשכונת "אחוה". ואלה דבריו:
"על הדור הששי שבמשפחה ....רוצה אני להציב ציון לנפש אחי הגדול ר' יעקב מוסיוב, הוא
היה מפורסם בירושלים ורצוי לבריות, בר אבהן ובר יוחסין, ועם זה סוחר נכבד ועסקן צבורי...
הוא יסד בירושלים את שכונת "אחוה" מן המסד ועד הטפחות, הן ביסודה והן בבנינה והן
בהשגת ההלוואה הדרושה לה לזמן ארוך. זה היה הצעד הראשון, שעזר לבנינה של ירושלים".
ושוב אנו חוזרים לתקנות השכונה. יש בתקנות התחיבות מצד החברים לשלם בזמן את ההלואות שקבלו מבנק אנגלו- פלשתינה והרבית.
סעיף ח' מהתקנות מתייחס לאיכות החיים בשכונה:
"בשני צדי הדרכים ינטעו אלנות וכל אחד מהחברים חייב לשמור להשקות האלנות
הסמוכות לביתו וחצרו".
סעיף ט' אומר:
"החברים מתחייבים לשום עין ולב למנוע כל ריב ומדון ולהשתדל כי שלום אמת יהיה תמיד
שורר ביניהם ואם יהיה להם דבר בעניני נזקי שכנים עד הועד יקריבו משפטם וכמשפט אשר
יאמרו להם כן יעשו"
כן התחייבו החברים:
"... למנוע כל תקלה מרשות הרבים וכל אחד יזהר בנקיון המקום הן ברשות הרבים שלפני
חצירו...לא לפתוח פי בור ולא פתח בית כסא או חלונו לרשות הרבים..."
בתקנה יג' נאמר:
"כי אין לשום חבר לבנות בחצירו רפת לצאן, או אורות סוסים וגם לא בית ריחים
לטחינה..והעובר ע"ז יענש כחוק".
כאן נציין כי המציאות לא היתה כפי שהונח בתקנות. בשכונת "אחוה" התקימו בשנות ה- 30 ו - ה40- , שני רפתות של פרות. רפת אחת של משפחת ביאלה ברחוב - "ראשית חכמה" ורפת שניה של משפ' בכור, קרובה יותר לרחוב מלכי ישראל. באותו הזמן התגורר גם בשכונה - איש מפורסם - ה' וינברג - שהרבה שנים היה מוכר נפט בעגלתו , וסוסו עמד באחת הרפתות בתוך השכונה.
ג. חתימות וחותמות...
בסיום התקנות שלפנינו, ישנן 3 חתימות של חברי ועד החברה והם ה'ה: יעקב מרגובסקי, בן ציון פודורובסקי ויצחק שריון. מאידך מופיעה בהם חתימת המשתכן - משה שמואל שענבוים - ורשום שהוא מקבל על עצמו את התחיבויותיו בפני החברה. המסמך הוא מתאריך, "ח"י אדר'ש שנת התרעי'ן (1916). נרשם גם כי הדירה של החבר: היא מספר 10 בשורה האמצעית.
בתוספת לתקנות מופיעה "תעודה", החתומה ע'י ה"ה - א. וישניאצקי ו - יעקב משיוף ובה הם מתחיבים בפני המשתכן, שהיות:
"...שעל שמנו נכתבו הקושאנעס של הנחלה הנז' כי אחרי שיגמור החבר..לשלם את כל התשלומים
שהוא חייב לשלם הן להבאנק והן החברה..מחויבים אנחנו לתת לו קושאן על הקרקע והבית שהוא
עומד עליו בנמוסי הממשלה..בלי שום טו"מ (טענות ומענות).
בסוף התקנות - יש אישור של חברי הבי"ד צדק של ירושלים, המעיד על החתימות של הצדדים, והסכמת בעלי ה"קושאנעס", והתאריך הוא - תמוז תרע'ו - (1916),
וחותם - בי'ד צדק דקהל אשכנזים מעיר הקודש ירושלים".
ומענין הדבר, בין שלשה חברי ביה'ד מופיע שמו של רבה המפורסם של ירושלים - הרב ר' צבי פסח פראנק.
הרב צ.פ. פראנק הוא בנו הבכור של הרב יהודה לייב פראנק שעלה ארצה כחלוץ עם בני משפחתו מליטה עוד בשנת תרנ"א - 1891, והיה ממיסדי העיר חדרה ומיוזמי ההקמה וישוב האיזור שבסביבה .
הרב צ.פ. פראנק כצעיר הגיע לירושלים, נחשב בה כגדול בתורה, ולימים שימש כרבה של ירושלים ואב בית הדין משך כיובל שנים, ונחשב היה כגדול ה"פוסקים" בעיר.
ט. בית הכנסת בשכונה
בנין בית הכנסת הראשי בשכונה, הוא כשלעצמו נושא מעניין, ועל כך להלן:
לעיל ראינו כי רבה של ירושלים - ר' צבי פסח פראנק, מאשר וחתום כחבר בי"ד צדק של ירושלים, את ה"תקנות" - כתב ההתקשרות של אחד המשתכנים בשכונה, והאישור הוא כאמור משנת תרע"ו - 1916. אך יודגש כי הרב פראנק היה למעשה מתפלל קבוע בבית הכנסת, משך הרבה שנים. כותב שורות אלה יכול לספר מידיעתו כי בשנות ה- 30 וה - 40 , היה הרב פראנק מגיע מביתו בשכונת "כרם אברהם" הסמוכה - לתפילות בבית הכנסת. נזכר אני את הרב, עם
ה"הדרת פנים" שלו, יושב ב"מזרח" של בית הכנסת, לשמאל "ארון הקודש", וכל העם צופים אליו, ביראה והכנעה.
כבר בעת ייסוד השכונה, הקצתה החברה מגרש ציבורי למטרת הקמת בית הכנסת בשכונה.
בית כנסת הוא אחד היסודות העיקריים, אשר לו דאגו מקימי השכונות הראשונות בירושלים.
וכך היה גם בשכונת - "אחוה".
על הקמת בית הכנסת - הנמצא למעשה במרכז השכונה - כותב בהרחבה יהודה א. ווייס, בספרו האמור - "בשעריך ירושלים".
