רחוב הנביאים השוכן במרכזה של ירושלים, הוא מהרחובות המרתקים והיפים ביותר בעיר. בקטע קצר של כמה מאות מטרים ניתן למצוא עדויות על כמה מהאתרים החשובים של ירושלים, ועל שהייתן של המעצמות הזרות בעיר במאה ה-19, ולבתי החולים "המודרניים" - כולל היהודיים, שניבנו מחוץ לחומות.
השכונות הראשונות של הישוב היהודי, אשר נוסדו בשנות ה-70 של המאה ה-19 - מערבה לחומת העיר העתיקה -ב"דרך יפו” - דהיינו: "נחלת שבעה" ו"אבן ישראל", נבנו דרומה לרחוב הנביאים. מאידך, שכונות "הישוב הישן" - דהיינו - "מאה שערים", ושכונות ה"כוללים" - "בתי ויטנברג", ו"בתי ורשה" - נבנו צפונה לרחוב הנביאים. באופן כזה, רחוב הנביאים נשאר כעין מובלעת נבדלת בישוב היהודי.
תוואי הרחוב גבוה יותר, מהתוואי של רחוב יפו, ואדמותיו באותם ימים היו יקרות יותר. כיוון שכך, ננקטה יזמה מצד המעצמות הזרות, והחל מסוף המאה ה-19, הם רכשו קרקעות באיזור היוקרתי הזה - ברחוב הנביאים. מאוחר יותר הקימו המעצמות באיזור - מוסדות סעד, בתי חולים, "בתי קודש", לעדותיהם ולשימוש הציבור בירושלים. עובדות אלה קבעו את אפיו של הרחוב.
ב. האוירה של רחוב הנביאים
רחוב הנביאים כיום הוא רחוב סואן, מבחינה תחבורתית. אך בתחילת המאה שלנו, היתה אוירתו של רחוב זה סולידית ושונה מזו של הרחוב המרכזי - רחוב יפו. ברחוב יפו פיכו, חיי מסחר והמולת עוברים ושבים. אך ברחוב הנביאים שרתה באותם זמנים, "אוירה אריסטוקרטית" - שקטה ושלווה.
משהו מהאוירה של רחוב הנביאים באותם ימים, ומה שבינו לבן אחיו - רחוב יפו - מוסר לנו איש ירושלים - המורה והסופר אמוץ כהן. ברשימתו היפה - "רחוב הנביאים בראשית המאה". ואלה דבריו של א. כהן: "....זכורה לי ירושלים מראשית המאה הנוכחית כך...חלקה שמחוץ לחומה מהמשך משער יפו עד מושב זקנים (תחנת אגד) כרצועה ארוכה מהלך שני מילים, משני עבריה נחרזים אליה גושי שכונות בהפסקות. שני רחובות ראשיים רחוב יפו ורחוב הנביאים עוברים באמצעה לכל אורכה מקבילים כשני קורותיו של סולם, והם מחוברים זה לזה על ידי מספר רחובות ערב קצרים..רחוב יפו היה עורק התנועה הראשי של העיר. כל שעות היום ובראשית הערב לא פסקו בו תנועת הולכי רגל ושאון גלגלי עגלות נוסעים...והילוך שיירות תיירים, לצלילי מצילות סוסים ופעמוני גמלים... ברחוב זה נתרכזו חיי המסחר... ואילו רחוב הנביאים היה לו פרצוף שונה לחלוטין. לא עברה כאן מרכבה אלא באקרעי. לא נמצאו כאן לא חנות ולא בית מלאכה ולא מסעדה...בודדים עושים בו דרכם במתינות ובחשיבות, ללא חיפזון וללא המולה. ביניהם בולטים נשואי פנים, רופאים, מורים ואנשי ציבור שונים, כשהם עוטים בחורף שכמיות, אלו הפלרינות חסרות השרוולים שהיה בהן משום ייחוד של משכילים. בנינים שבצידי הרחוב יש שמשמשים מוסדות ציבור, ויש שמשמשים חוילות של נכבדים לעומת המולת החולין של רחוב יפו, שכנתה ברחוב הנביאים דומית של כבוד ואצילות. כאן הוקמו בתי חולים ובתי אולפן ובתי קודש של נוצרים, וכאן קבעו רופאים את מגוריהם". (ירושלים: פרקי ספרות ואמנות, עמ' 216)
כיום - כאמור - האוירה ברחוב הנביאים סואנת יותר, ומכוניות וכלי תחבורה רבים עוברים בו. אמנם לא כמו ברחוב יפו, אבל במימדים די רציניים.
ג. רחוב הקונסולים,בתי החולים, וביה"ח רוטשילד...
רחוב הנביאים אינו על שם נביאי ישראל. על שם נביאינו יש רחובות בשכונות: "גאולה" ו"כרם אברהם" (רחוב מלאכי, עמוס, צפניה, ורחוב עובדיה). ההנחה היא כי השם "רחוב הנביאים" ניתן על ידי הבריטים. שמו של הרחוב, בא לו בגלל קברים מימי הממלוכים הנמצאים בשכונת "זכרון משה", ע'י רחוב פראג. האתר נקרא - "שיך עוכשה". גירסת המוסלמים היא - כי באתר זה קבורים נביאים של שלש הדתות. הירושלמים הותיקים לא כינו את רחוב הנביאים בשם זה. לרחוב היו שמות אחרים. קראו לרחוב: "רחוב הקונסולים" - כיוון שבו שכנו מספר קונסוליות של המעצמות הזרות. קראו לרחוב גם - "רחוב בתי החולים".
החל מסוף המאה הקודמת החלו להשתכן ברחוב זה, מספר בתי חולים ביזמת המעצמות הזרות ועל ידי אנשי הישוב היהודי. נזכיר את ביה"ח ע'ש רוטשילד, שנוסד בעיר העתיקה באמצע המאה הקודמת, ובשנת 1888, הועבר מהעיר העתיקה לבנין חדש שניבנה, בפינת רחוב הנביאים ורחוב הרב קוק.
כן נזכיר את בית החולים היהודי - "ביקור חולים", שהוקם תחילה בשנות ה-70 של המאה ה-19 על ידי בני "הישוב הישן" בעיר העתיקה, ובשנת 1924 לערך נפתח כאן בפינת רחוב הנביאים ורחוב שטראוס. "בית החולים האנגלי" שכן בעבר במערב רחוב הנביאים.
שם אחר לרחוב - היה "רחוב בית החולים רוטשילד", או בלועזית - "רחוב הוספיטל רוטשילד". הגב' ברטה ספפורד - בת של מייסדי המושבה האמריקאית בירושלים - בספרה המעניין - "ירושלים שלנו" - בו היא תיארה את ירושלים בין השנים 1880-1948 - קוראת לרחוב הנביאים - "הרחוב האחורי", וזאת לעומת רחוב יפו שהיה הרחוב הראשי.
ד. מגורי משכילי ירושלים
משכילי ירושלים בשנות ה-20 ו ה-30, לא היה להם "נח" כל כך, להתגורר בשכונות "הישוב הישן". הם העדיפו לגור באיזורים "נייטרליים" יותר.
בספרנו "מרכז ההשכלה הירושלמי - שכונת החבשים וסביבתה בעבר" ("מרכז ההשכלה הירושלמי" שכונת החבשים וסביבתה בעבר, הוצ' "ששר", 1996 להלן: "מרכז ההשכלה") פרטנו את נושא המגורים של משכילי ירושלים באיזורי שכונת החבשים וברחוב הנביאים.
כך למשל, אליעזר בן יהודה - מחדש השפה העברית - היה גר מספר שנים ב"סימטת החבשים". השופט גד פרומקין בנו של עורך עתון "החבצלת" - ישראל דב פרומקין - התגורר גם הוא בסימטת החבשים, ולאחר מכן עבר לגור בדירה מרווחת במורד רחוב הנביאים (ראה "מרכז ההשכלה" עמ' 45).
פרטים מענינים על מגורי המשכילים באיזורים הנ"ל, בעבר מתבררים גם מספר פיקנטי - אחר - "ספר האדרסאות הירושלמי" - משנת 1921.
לפי אותו ספר מתברר:
1. כי ה' יוסף אוזרקובסקי, שהיה מפקח על בתי הספר ורעיתו - שהיתה מנהלת בי"ס לבנות - התגוררו ב"רחוב הקונסולים, מול ביה"ח האיטלקי".
2. ה' יוסף בהר'ן מיוחס, מנהל בי'ס לבנים, וסגן יו'ר "ועד העיר", רשום כי התגורר ב"רחוב הקונסולים, סמטת החבשים".
3. הארכיאולוג המפורסם - אליעזר ליפא סוקניק ורעיתו הגננת המפורסמת באותו הזמן, הגב' חסיה סוקניק (פינסוד), התגוררו ב"רחוב רוטשילד" מול ה"בנין האיטלקי".(ראה החוברת "כל ירושלים" - "ספר אדריסאות" לשנת תרפ"א-1921, עמ' 97, 103, 105)
ה. אתרי רחוב הנביאים
רחוב הנביאים הוא שמורה ירושלמית רבת הוד ואתר טיולים מושך, שמצויים בו אתרים מענינים, נאים מבחינה חיצונית וצופנים בתוכם סיפורי חיים מגוונים.
ועתה - אחרי שספרנו מעט על התושבים שהתגוררו באיזור בעבר, נביא עובדות ופרטים לגבי אחד האתרים המענינים שבאיזור זה. נספר על המלון היהודי המפורסם מלון "קמיניץ" - שהתקיים כאן במרכז העיר משך עשרות שנים, וכיום אין זכר ממנו.
יש בידינו חידושים מענינים בנושא המלון. בפנינו כתבי זכרונות של אישים - שהתאכסנו בו בעבר - והדברים אינם מוכרים כל כך בציבור. לדעתנו, יש בעובדות שנביא חשיבות להכרת ההיסטוריה של ירושלים.
יחד עם זה, באותו הקשר, נביא במרוכז את סיפור בואו של חוזה המדינה תיאודור הרצל, לירושלים, הקשורות עם מלון "קמיניץ" והדברים - כפי שנראה - מרתקים ומרגשים.
ו. "הוטל קמיניץ"
כאמור - "מלון קמיניץ" - אינו קיים כבר, אך הבנין בו שכן המלון באותם שנים נשאר קיים עד ימינו.
העובדות במציאות הן כי בבנין בחצר אחורית מוזנחת, מלאת שברי כלים ישנים - בשטח שבין רחוב הנביאים לרחוב יפו - עומד עד היום בנין דו-קומתי ישן ועזוב בחלקו הגדול. וצריך להצטייד בהרבה דמיון, כדי לחזור עשרות שנים לאחור ולראות, כי בבנין המוזנח הזה היה בעבר מקום משכנו של בית המלון המפואר ביותר בירושלים. המקום היה נקרא "הוטל קמיניץ" - בפי בני ירושלים של אז. "בית אשל ירושלים", בשמו העברי - ו"הוטל ג'רוסלם" ( ( HOTEL JERUSALEM בשמו הלועזי. (ראה הספר "בלב ירושלים" של ש. אבן אור וי.ביבר).
מלון "קמיניץ", קשור קשר בל ינתק, בתולדות ענף המלונאות היהודית בירושלים ובארץ ישראל כולה. את הבית בנה בסגנון אירופי, המומר פאול ברגהיים. לאחר מכן, קנה אותו ממשפחת ברגהיים, הנדבן יעקב פיכטנהולץ, והוא הקדיש אותו ל"כולל" ווהלין בירושלים. אליעזר ליפא קמיניץ, הפך את הבית לבית מלון מפואר במושגי הימים ההם.
עד ראשית שנות ה-80 של המאה הקודמת לא היה בירושלים בית מלון יהודי. ענף המלונאות היה בידיים לא יהודיות. בני משפחת קמיניץ היו חלוצים בענף זה. אבי המשפחה, ר' מנחם מנדל מהעיר קמיניץ מליטא, עלה לארץ ישראל בשנת 1833. כבר בשנת 1842, ייסד בעיר העתיקה, בית "הכנסת אורחים" בנוסח ישן. תחילה שכן המלון במבנה שעמד סמוך ל"שער יפו", לאחר מכן הוא עבר לבנין זה - בין רחוב הנביאים ורחוב יפו.
הבית הניצב עד היום, במעלה רחוב יפו ליד רחוב הנביאים, שומר בתוך קירותיו העבים ומתחת לגג הרעפים השבורים, את סודות העבר המפואר. בפעם השלישית חזר המלון לאיזור הקרוב לעיר העתיקה, לבית שבו שכן עוד בזמן התורכים - בית הדואר הראשי של ירושלים.
את הבית בו שכן מלון "קמיניץ", אפשר לראות כיום בבנין הנמצא בחצר גדולה מאחורי בית שמספרו 65 ברחוב הנביאים. ניתן להגיע לבית, בהליכה מכוון ככר ה"דוידקה" בצד ימין של הרחוב. להכנס למעבר מיד אחרי הבית מס' 67 שברחוב הנביאים, וללכת דרומה עד הגיענו לחצר.
את בית המלון המודרני בעיר הקים בנו - ר' אליעזר ליפמן קמיניץ - שבשנת 1883 התפטר מעבודתו ב"כולל הורודנה" והחל להתעסק במלונאות.
תוך כדי הכשרתו של המלון לייעודו החדש הוסיף לו א.ל. קמיניץ אגף. לפני בית המלון נטע קמיניץ גן גדול שאליו הוליך שביל מרכבות מיוחד מדרך יפו. בצידו הקדמי של הגג היו קבועים שני תרנים, ואם בא אורח חשוב, קבעו עליו שני דגלונים - דגל המדינה ודגל ארצו שממנו בא האורח.
בידינו צילום מעניין, ובלתי מוכר, המוכיח כי הבית הדו-קומתי הזה - הוא אכן הבית בו שכן מלון "קמיניץ" בעבר. בצילום, רואים שלט על יד גג הבית, ועליו רשום בלועזית - HOTEL JERUSALEM E.L. KAMINITZ - "מלון ירושלים א.ל. קמיניץ". את הצילום המיוחד שהיה בלתי מוכר, קבלנו - באדיבות - מנהל הארכיון הציוני המרכזי בירושלים. אנו ראינו לראשונה את הצילום בתערוכה שהתקיימה בארכיון הציוני, והיתה מוקדשת לביקורו של חוזה המדינה - הרצל- בירושלים (ראה הספר הנ"ל - "בלב ירושלים" מאת ש. אבן אור לעיל וראה "סיפורי בתים", עורך זאב ענר, משרד הבטחון ההוצאה לאור, 1988).
על הקשר של הרצל למלון נספר להלן. אך מעניין להשוות את הצילום עם הפרטים של הבנין כפי שרואים בשטח כיום. זאת, כדי להראות את ההתאמה שבין הצילום עם המציאות. מבחינים בצילום, על גג הבניין, ליד השלט של המלון, את 2 התרנים לדגלים, כפי שפורט עליהם לעיל, ועד היום רואים על הבית את שרידי התרנים.
ז. סיורים מאורגנים דרך בית המלון...
ׂהמחנך והסופר בעבר אפרים כהן רייס, שהיה חתנו של אליעזר ליפא קמיניץ, כותב בספרו - "זכרונות לבן ירושלים", כי בית המלון היה קשור עם חברות הנסיעות - "קוק" ו"קלרק". חברה זו היתה עורכת בארץ סיורים מאורגנים והיו שולחים למלון תיירים כדי להתאכסן בו.
אחד מן השירותים של בית המלון היה ארגון חתונות מפוארות לנכבדים. אפרים כהן רייס הנ'ל, נשא לאשה את בתו של א. ל. קמיניץ.
בספרו - "זכרונות איש ירושלים" - כותב אפרים כ. רייס, שהחתונה שלו התקיימה במלון - "קמיניץ", והוא מפרט עובדות מענינות לגבי החתונה במלון. וכה דבריו:
רייס כותב גם כי ב"ירח הדבש" הם ערכו טיול בארץ באמצעות חברת "קוק" הנ'ל.
ח. אורחים ומתאכסנים במלון ורשמיהם...
מלון "קמיניץ" היה מפורסם בשרותיו הטובים למתארחים בו. אישי ציבור יהודים מפורסמים, מתפוצות הגולה , כאשר היו באים לירושלים, היו מתארחים לרוב במלון "קמיניץ".הברון רוטשילד כשבקר בירושלים התארח במלון. כן נציין מנהיגים ציוניים רבים כמו - אוסישקין, וולפסון - והסופר היהודי ד. פרישמן - שבביקוריהם בירושלים, התארחו במלון.
הד"ר הרצל שהגיע לירושלים בשנת 1898 כדי להפגש פה עם הקיסר הגרמני - וילהלם, קבע את האכסניה שלו במלון "קמיניץ". אך האירוע הזה, כפי שנראה, לא היה כה פשוט, וזו פרשה מיוחדת בפני עצמה. אך על כך נפרט להלן.
על סגולותיו ויתרונותיו של המלון, על החדרים המרווחים והמפוארים ועל המאכלים הערבים שהגישו בו, נהגו בעלי המלון לפרסם מודעות בעיתונות ובפירסומים שונים.
כפי שנראה, גם האורחים עצמם היו מוסרים מההתרשמויות הטובות מהמלון. אך לפני כן נביא להלן, מקור מיוחד לגבי הנושא "החתונה נערכה ברוב פאר והדר ומסע כלולות העניק האב במתנה לזוג הצעיר - טיול בן חודש לאורכה של ארץ-ישראל והעמיד לרשות הטיילים טבח שליווה אותם לכל אורך הדרך".
ט. מזכרונותיו של א.ש. הירשברג על המלון
על טיבו של המלון ועובדות היסטוריות נוספות נביא דברים מפי תייר יהודי מכובד שהתארח במלון, בסוף המאה הקודמת.
המדובר הוא בהיסטוריון היהודי - אברהם שמואל הירשברג (1858-1943) מהעיר ביאליסטוק שבפולין. הירשברג סייר בארץ ובמזרח התיכון בכלל, במשך כשנה וחצי, בשנים 1899 - 1900. הוא שהה בירושלים כחצי שנה. בספר שכתב, הוא הביא תיאורים מפורטים - ממראה עיניו. העובדות שנכתבו מהווים מעין סיכום מסעותיו במזרח התיכון, ובירושלים בפרט. למרות ביקורו הקצר בירושלים, הוכיח הירשברג בקיאות רבה בתנאי החיים בעיר ופרטים על המוסדות השונים השוכנים בה. הדברים הם חלק מההיסטוריה של ירושלים, והם מענינים ועניניים. בקראנו את הדברים, נדמה כאילו האיש שהה בעיר, שנים רבות.
רשמי מסעו של א.ש. הירשברג, התפרסמו זמן קצר לאחר שובו מהארץ לרוסיה, בספר - "בארץ המזרח" (וילנה תרס"ה - 1905) (צילום המהדורה משנת תר"ע הוצאה לאור ע"י "יד יצחק בו צבי" בשנת תשל"ז - 1977).
הספר כאמור - הוא מסמך היסטורי חשוב לגבי צורת החיים בירושלים.
מענינים הם הפרטים שהירשברג מספר על המוסדות והאיזורים בירושלים, בהם ביקר - באותם ימים - בסוף המאה ה-19. (עמ' 308). הוא מביא גם עובדות לגבי אתרים ברחוב הנביאים וסביבתו.
בעת שהייתו בירושלים התארח הירשברג במלון "קמיניץ", ובספרו הוא כותב פרטים מענינים לגבי המלון. הוא מספר על בעלי המלון ועל העובדים המשרתים בו. כמו כן הוא מוסיף דברים על אתרים הקרובים לסביבת המלון.נביא את הפרטים הקשורים למלון - "קמיניץ" - ככתבם. נציין כאן שכמה מהפרטים המובאים לגבי בנין המלון, הם כמו במציאות. וכך פותח הירשברג בנושא: "גם הוטל קמיניץ נמצא ברחוב זה (רחוב יפו) קרוב לבתי הספר של "חברת כל ישראל חברים". בהעתיקי את דירתי להוטל הזה, הנקרא גם "הוטל ירושלים", נכנסתי לעולם אחר - עולם המעורב מן החדש ומן הישן, מן המערב ומן המזרח, אחרי כי בו מזדמנים האירופים והאזיאים לפונדק אחד. הוא היה נחשב גם בעיר אירופאית גדולה להוטל נכבד במראהו החיצון ובסדריו הפנימיים. מצד רחוב יפו הוא נמצא בחצר הגדולה ורחבת ידיים. גן פרחים ועצים, נטועים ברחבה שלפני בית-אבנים יפה בעל שתי מכפלות (קומות) המיוחד לחדרי אורחים.אחריו נמצאת: חצר קטנה (את החצר הקטנה רואים עד היום מאחורי הבית הגדול, בו היה המלון). שתי גנוניות פרדום, (סוג פרחים) המשתמרות ברענונתן במשך כל ימי השנה, ובית אבנים בן מכפלה אחת, העומד ממול בית-החולים למשלחת האנגלית אשר ברחוב השני. (הבית והחצר עומדים עד היום, והיא החצר מס' 65 שברחוב הנביאים) בבית הזה נמצא: בבאה (ה"לובי" של המלון), הביורה של הפונדקאי: (בעל המלון - א.ל. קמיניץ) קיטע היוצא בקב שלו (קביים), בתלבשתו הירושלמית ובפיס (כובע תורקי) שבראשו לקבל בבת צחוק על שפתיו את פני כל אורח, וביחוד אם הוא אנגלי נוצרי... (חנופה לתיירים אנגלים). לימין ולשמאל נמצאים חדר-קריאה עם עתונים עברים ולועזים וחדר עישון, וממולנו חדר- אכילה גדול וארוך, אשר כמאה אורחים יכולים להסב בו סביב השולחנות: מעון משפחת הפונדקאי, מטבח וחדרים אחדים לאורחים. כל הנחלה הזאת היא קניין "כולל וואהלין", הבית הגדול נבנה בהוצאת זייצוב מקיוב (ראה כתבים של דוד ילין, כרך א',). הנקיון והסדר בו מצויין מאד. כל אורחיו מתכלכלים, בו בכל צרכיהם, באכילה ובשתיה, ולפי ערך, במחיר זול מאשר עולה כלכלה כזאת בהוטיל אירופאי. המאכלים המה רובם כשר, לפי טעם הבשול האנגלי, וקפילה (טבח) ערבי מיוחד ממונה בו על התבשילים. המלצר היה בימי, תימני צעיר, ויהודה שמו, איש בה הקומה ודל בשר, פניו צנומים ממראה שחום חוטמן מחודד מחודד, עיניו שחורות ומבריקות, מלובש תלבושת אירופאית שחורה עם פיס (כובע טורקי) בראשו. אנכי התענגתי מאד להכנס עמו בדברים בהטיבו לדבר עברית צחה (עמ' 309). ובדברה טובה, כי ככל אחיו התימנים. ידי את כתבי הקודש ומדרשי חז"ל...הוא היה מתגאה במוצאו התימני... אבל על שרותו לא התענגתי הרבה, כי רע לבב היה,.. לא כן המשרת הערבי, ו"קאסים" שנו, פלח עשיר מכפר ליפתא, הממונה על הנקיון ועל השרות.. הוא מלא את משלחתו באמונה ואיש נח לאורחיו..לא ראיתי גם באירופה איש זריז בעבודתו... כמוהו" (עמ' 310)
י. רישומי מבקרים על מלון "קמיניץ"
ועתה נעבור לספר על התרשמותם של נוסעים ותיירים נוספים שבקרו במלון וכתבו על התרשמותם מהמלון - וביניהם אישים מפורסמים בציבוריות היהודית. יש בידינו מסמך מעניין שנשמר על יד בעלי המלון.
מסתבר כי בכל השנים בהם היה קיים המלון בירושלים, התנהל במלון - "ספר אורחים". אורחים שהתארחו במלון כתבו בספר זה על התרשמויותיהם.
ומעניין - "ספר האורחים" קיים עד היום, והוא נשמר ב"מחלקה לכתבי יד של בית הספרים הלאומי" , שע"י האוניברסיטה העברית בירושלים.
ניתנה לנו האפשרות לעיין בצילומי הספר זה - בספריה. מהעיון ב"ספר האורחים"- אנו רואים שלפנינו מסמך בעל חשיבות היסטורית.
במלון היו שוהים אישים מהציבוריות היהודית בארץ ומהתפוצות. פעילים למען הישוב היהודי בארץ ישראל - רבנים , סופרים, עורכי עיתונים, ועוד. הרישומים מ"ספר האורחים" הם מתקופה של כ-40 שנה - משנות ה-80 של המאה ה-19, ועד שנת 1912 לערך. יש בספר, בין היתר פירוט סגולותיו של המלון.
המדובר בשתי תקופות: א. התקופה בו התקיים המלון, בבית שברחוב הנביאים ורחוב יפו, דהיינו , מתחילת קיומו של המלון ועד תחילת המאה ה-20. ב. התקופה השניה - רישומים מהזמן שהתקיים המלון באיזור "שער יפו" עד לפני שנות מלחמת העולם הראשונה - 1912 לערך.
ביו האורחים שמצאנו את תרשומותיהם נמצאים אישים מפורסמים מהעולם היהודי - רבנים, סופרים מנהיגי ציבור . נזכיר את הרבנים - הרב יצחק ניסנבוים, הרב חיים ברלין, וכן את הסופר דוד פרישמן.
התרשומות שבספר הם בכמה שפות: עברית, אנגלית צרפתית ערבית, אך לרוב בעברית. כל אחד בסגנונו. האנשים הפליגו בשבחי המלון - ותיארו את חוויותיהם המענינות בשהותם במלון.
נביא להלן מהתרשמויותים של אחדים מהאישים שאותם הזכרנו.
יא. הרב יצחק ניסנבוים ב"מלון קמיניץ"
הרב י. ניסנבוים היה מנהיג ציוני דגול. בזמן מן הזמנים הוא שימש כיד ימינו ומזכירו של הגאון הרב שמואל מוהליבר זצ"ל, וממייסדי הציונות הדתית. הוא היה עורך מדי פעם סיורים ברחבי העולם ומטיף למען הציונות הדתית. על כמה וכמה מסיוריו בעולם, בערי ארץ ישראל ובפרט בירושלים נכתב בספר "עלי חלדי" (הרב יצחק ניסנבוים: "עלי חלדי", הוצ' ראובן מס, ירושלים, תשכ"ט). ביקורו של הרב ניסנבוים בירושלים היה בשנת תרס"ה - 1905. הוא שהה בירושלים 15 יום, וכבכל אותם ימים שהה במלון. בירושלים הוא ביקר בכמה מוסדות יהודיים - ישיבות ובתי חסד. ברב המקומות נהג הרב לכתוב מהתרשמותו מהמקום. ביקור מעניין היה לו בישיבת "תורת חיים", ברובע המוסלמי שבירושלים העתיקה. ב"תורת חיים" הוא דרש על "הציונות הדתית". אך בעת הדרשה, פרצה סערה. על כך כתבנו בהרחבה בספרנו - "ירושלים הבלתי נודעת" (ראה ספרנו: ירושלים הבלתי נודעת - הפרק הראשון - על ישיבת "תורת חיים"). הרב ביקר גם בבית החולים - "ביקור חולים". הוא התרשם משני המוסדות וכתב ב"ספרי האורחים" תרשומות מענינות.
במלון "קמיניץ" הוא כתב על שהיתו בירושלים, בכתב יד יפה ובסגנון נמלץ, וכן על התשמותו מהמלון. אנו מביאים בזה את צילום התרשומת המקורית של הרב ניסנבוים: "טו'ב ימים ישבתי בירושלים עירה"ק במלון קמיניץ וראיתי בו בטוב בכל הפרטים. הן בנקיון חדר המשכב, הן במאכלי בוקר, צהרים וערב ובכל הצרכים. בית מלון זה איננו נופל בסדריו ובהנהגתו מכל בתי המלון הגדולים באירופא נוסף עליו יהדותו והחברה ההגונה שנמצאת תמיד בו. ולוא ידעו אחינו שבגולה, המשתוקקים לעלות ירושלימה, כי ימצאו בעיר קדשנו מלון טוב ומתוקן כזה, כי אז היו בודאי מרבים לבוא הנה, ואת זה צריכים האורחים הציונים לפרסם בעולם וכן אעשה בל"נ" (בלי נדר). ירושת'ו כ' סיון תרס"ה יצחק ניסנבוים."
יב. הסופר והמשורר היהודי דוד פרישמן במלון
הסופר היהודי המפורסם - דוד פרישמן - ביקר בירושלים בסוף המאה הקודמת. גם הוא התארח במלון "קמיניץ". היה זה כ-12 שנה לפני הרב י. ניסנבוים. בפנינו צילום התרשומת של הסופר, שהיא משנת תרנ"ב - 1892. וזה לשונה הנמלץ: "אם ירושלים היא תענוג רוחני - התענוג החמרי הוא הוטל קמיניץ. עולה הוא על שמו הטוב אשר הלך לפניו. ההנהגה של אנשי המלון ובעליו עם אורחיהם היא הנהגה אידיאלית. ששת הימים אשר ישבתי במלון זה היו לי כאילו ישבתי בצל אם דואגת. בכל לב אני נותן עדותי זאת על כל הדברים האלה.
כח' אייר תרנ"ב דוד פרישמן"
יש עוד תרשומות בספר מאת אישים מכובדים וחשובים. ונזכיר את תרשומתו של הרב חיים ברלין בנו של הנצי'ב - ר' צבי יהודה ברלין - ורבה של ירושלים.
יג. ביקורו של חוזה המדינה תיאודור הרצל בירושלים - והקשר עם מלון "קמיניץ"
לסיום - נביא עתה את הפרטים הקשורים לביקורו של חוזה המדינה תיאודור הרצל בירושלים, והעובדות הנוגעות ל"מלון קמיניץ".
כדי לקדם את הרעיון הציוני, בקש חוזה המדינה ת. הרצל, להפגש עם קיסר גרמניה - וילהלם השני כדי להעלות לפניו את הנושא. בשנת 1898 עמד הקיסר לבקר בירושלים, למען שתי מטרות עיקריות - חנוכת הכנסיה הגרמנית ברחבת שוק ה"מוריסטן" בעיר העתיקה , והנחת "אבן הפינה" לכנסיה הגרמנית שב"הר -ציון". הקיסר החליט שאם הרצל מבקש לפגשו, שיגיע גם הוא לירושלים. וכך היה.
היה זה בחודש אוקטובר 1898, ולמעשה, ביקורו היחידי של הרצל בירושלים. הוא הגיע לארץ, דרך נמל יפו. לצורך הביקור בירושלים,
הזמינו עבור הרצל והפמליה שלו - מספר חדרים במלון "קמיניץ".
יש כמה וכמה תיאורים, ופרקי זכרונות, על בואו של הרצל לירושלים.
ת. הרצל בעצמו, כתב גם על כך ביומנו. הפמליה שליוותה את הרצל, יצאה ברכבת מיפו לירושלים. בדרך חלה הרצל, וקיבל חום גבוה. מדובר בתקופה התורקית. היה זה ביום ששי - 28 לאוקטובר 1898. הרכבת התאחרה להגיע לירושלים. הרצל כותב על כך ביומנו כדלקמן: "בחום האיום נסענו ברכבת לירושלים...שעה שלמה ארכה היציאה בלבד מתחנת יפו.. העינויים בתא-הרכבת הצר, הלוהט והמלא אדם, היו קשים מנשוא.."
הרצל מגיע בערב שבת לירושלים. עליו להגיע מתחנת הרכבת למלון "קמיניץ" - בין רחוב יפו והנביאים, והיה זה מרחק לא קטן. לאור העובדה שמדובר בערב שבת התעוררה השאלה כיצד יגיע הרצל למלון.
הרצל כותב על כך ביומנו. ובנקודה זו הדברים אינם ברורים כל כך. יש בדברים אולי רמז על נכונותו להשתמש בכלי תחבורה, כדי להגיע למלון, למרות כניסת השבת. אך הרצל לא נסע בכלי תחבורה למלון. הדברים אותם כותב הרצל ביומנו, מרגשים ומצערים: "..ברצון הייתי עובר את מהלך חצי השעה מבית-הנתיבות עד המלון: אבל האדונים (אנשי הפמליה) עיוו את פניהם בספק.. וכן אנוס הייתי להסכים ללכת העירה למרות עייפותי הקדחתנית. התנודדתי כראוי על משענתי, את זרועי השניה סמכתי על וולפסון ופעם על שוב. (משה דוד שוב)..."
יד. ת.הרצל אינו רוצה לפגוע ברגשות של יהודי ירושלים...
אחד מאנשי הפמליה שהיו עם הרצל באותו הזמן היה ר' משה דוד שוב.
שוב היה ממיסדיה של המושבה ראש פינה, בשנות ה-80 של המאה הקודמת. הוא היה איש דתי מפורסם.
מ.ד. שוב בספרו האוטוביוגרפי - "זכרונות לבית דויד" (הוצאת ראובן מס ירושלים תשל"ג) כותב על האירועים, הקשורים עם הרצל בירושלים. בפרק ד' של הספר - הנקרא "בירושלים" - הוא מתאר את הדברים .
ראשית מסופרים הפרטים שהוזכרו, על ההגעה של הרצל ביום ששי אחה'צ. הרכבת לדבריו - הגיעה באיחור של חצי שעה - כמעט בין השמשות. כאמור - בדרכם מיפו לירושלים, מרב הדוחק והחום, חלה הד"ר הרצל בקדחת עזה, שהפילה אותו למשכב עד יום א'. וכאן כותב שוב: "משום כך, בלכתנו מן התחנה העירה, ובראותי שאין לו כח ללכת ברגל, אמרתי לו (להרצל) שמפני היותו חולה מותר לו לנסוע בעגלה, כי מלון קמיניץ היהמחוץ לעיר (הכוונה מחוץ לעיר העתיקה), והדרך רחוקה מאד. אבל הרצל לא רצה בשום אופן לנסוע בעגלה, שלא לחלל את השבת. למרות מה שבארתי לו....הוא באחת: "זו לי הפעם הראשונה בירושלים עיה"ק, איני חפץ לנסוע.. וכך הלך ברגליו, כשהו נתמך על כתפי שנינו, של וולפסון (נשיא ההסתדרות הציונית - לאחר הרצל) ושלי (כמו שכתב הרצל ביומנו). וכך הולכנו אותו לאט לאט, במשך שעתים, עד שהגענו למלון, בלילה ההוא לא טעם מאומה, ושכב במטתו כל יום השבת....לא יכול גם לצאת לפגוש את הקיסר שבה באותו יום ירושלימה..." (עמ' לז').
והדברים המרתקים מדברים בעד עצמם.
טו. אין מקום להרצל במלון "קמיניץ"...
אך מה קרה כאשר הרצל הגיע למלון? על כך נשמע מפי איש שהיה מהמלווים של הרצל ... והעובדות הם מעט טרגיות. כאשר הרצל ואנשי המשלחת מגיעים למלון אין להרצל מקום במלון. ומדובר כידוע - ביום הששי ..."בין השמשות".
מתברר כי החדרים ששכרו במלון עבור הרצל והפמליה שלו, הושכרו על ידי בעלי המלון, לקצינים הגרמנים, שבאו ללוות את ה"קייזר" בביקורו בירושלים.
וכך כותב איש ירושלים - ר' אהרון חיות - מראשוני שכונת רחביה - שהיה אחד ממלויו של הרצל - בספרו - "ששים ושלש שנה בירושלים".
"לתמהוננו, נוכחנו בהגיענו לבית המלון, כי אף שלשת החדרים ששכרתי בשביל הרצל ואנשיו, הוחרמו בינתיים בשביל הקצינים הגרמניים".
וכאן מוסיף חיות, פיסקא מענינת ומרגשת, המדברת בעד עצמה: "..אני זוכר כאילו היה זה אתמול, כיצד התישב הרצל על מדרגות הבית... לפני הכניסה (למלון), דמום ולאה מחומו שיקד. ואם אחיה...עוד מאה שנה לא אשכח את הפנים האלה. איזה יופי עילאי, ואיזה צער עמוק נשקף מעיניו. דומה שכל הסבל וכל הצער והיסורים של אלפיים שנה של עמנו, היו נסוכים על פני הרצל באותה שעה ובאותו מעמד ואני - רגשותי גאו, ואמרתי לבכות...." (עמ' 65)
טז. מקום מנוחה להרצל... בית מרקס שטרן ברחוב ממילא
ואהרן חיות ממשיך כי המלווים התיעצו מה לעשות עכשיו בנוגע למקום לינה עבור הרצל. ואנו מגיעים עתה לבית הידוע כבית שטרן... ברחוב ממילא, בו התאכסן אכן הרצל, באותם ימים בו שהה בירושלים...וכך כותב א. חיות: "..והנה נזכרתי באותו רגע, כי אחד בשם מר מקס (צ"ל מרקס) אשר היה גר ברחוב ממילא, נסע לחוץ-לארץ, ולו דירה מרווחת בת ששה חדרים.מיהרתי אל קרוביו משפחת שטרן, ומשקבלתי את הסכמתם לשכן את הרצל ומלוויו באותה דירה פנויה, חזרתי למלון קאמיניץ כדי לבשר את הבשורה שאכן השגתי אכסניה נאה. אבל הד"ר היוקד בחומו הגבוה הגיב ואמר: פה אשב, לא אוכל קום. הפצירו בו עד שנתרצה ללכת עמנו לאכסניה החדשה... ( עמ 66)
וכאן תיאור המשך נדודיו של הרצל באותו יום: "ושוב יצאנו ל"דרך ארוכה" כשהרצל שעון על כתפי מר שוב ומר בודנהיימר. והנה הגענו סוף סוף לדירת מר שטרן. עד מהרה הוצעה המיטה.... מזגנו כוס תה לד"ר הרצל, והיה זה למשיב נפש..." (שם)
משה דוד שוב בזכרונותיו, כותב גם הוא לגבי מקום מנוחה להרצל בירושלים. הוא מספר כי מלון קמיניץ, שאליו סרו בראשונה, היה מלא אורחים, מאלה שבאו עם הקיסר ולכבודו, ולא מצאו בו מנוחה... למרות מה שהוא כותב מקודם לה' קמיניץ שיכין חדרים הגונים בשבילם, היו נאלצים לצאת משם תכף במוצאי שבת קודש..ובהשתדלותם של ד"ר גרינהוט ומר גרוס, מצאו אכסניה טובה בבית פרטי של האחים שטרן, יהודים גרמנים. הוא מוסיף כי שם נתנו לו חדרים טובים, וגם אוכל מצוין, וכמובן בכסף מלא....אכן בגלל זכויות אלה של המשפחה, מדברים הרבה, על הבית הזה של משפחת שטרן ברחוב ממילא ששם אכן מצא חוזה המדינה - ת. הרצל מקום מנוחה באותם ימים בהם שהה בירושלים.
ובסיפור הדרמטי על הרצל ו"מלון קמיניץ" בירושלים, אנו מסיימים את סיפורנו על רחוב הנביאים ועל תולדותיו ואירועיו של המלון, ששכן בעבר ברחוב מיוחד זה.
