החזן המפורסם זבולון קוורטין בבית הכנסת החורבה בעיר העתיקה
שבתי זכריה
מזכרונותיו של איש ירושלים - ר' אברהם דינוביץ ז"ל
א. מבוא
אחד היהודים הירושלמים המענינים ביותר שהכרתי בעבר היה - ר' אברהם דינוביץ. דינוביץ היה דמות ירושלמי – מיוחדת במינה. אם נתקלת בו – ברחובותיה של ירושלים - אסור היה לך להפסיד את הסיפור היומי שלו.
על אברהם דינוביץ אפשר היה לומר - כי הוא היה מעין - "אנציקולפדיה מהלכת" לגבי סיפורי ירושלים. בשיחות עמו התרשמתי תמיד מאופיו הירושלמי המיוחד – עדינות הנפש שלו – ויחסו החם כלפי כל אדם. כאמור - תמיד היה לו את הסיפור היומי שלו – ובכל סיפור הרגשנו את הפיקנטיות הירושלמית שלו. סיפורים היו לו למכביר, וכל השומע היה מתפעל.
ב.איש הביטוח
כשהכרתי את דינוביץ - הוא היה בערך כבן 65, והאמת היא שעד היום איני יודע בדיוק מה היה מקצועו. דומני שעסק בעניני "ביטוח", אך לא היה לו משרד משלו אלא בעברו בחוצות ירושלים – עם תיקו - היה כפי הנראה משיג לקוח שעשה אצלו – "ביטוח". וכך עברו כשני עשורים - של שנים.
באחד הימים - נודע לי כי ר' אברהם דינוביץ - הלך לעולמו, וכך הלכה מאיתנו דמות ירושלמית ססגונית ומענינת – ונסגר בפנינו אחד ממעייני הסיפורים של ירושלים.
ג. האימא – גיטל דינוביץ
אך כאן אוסיף גם כי חשיבותו של ר' א. דינוביץ - היתה – גם בגלל אמו המנוחה – שקראו לה - גיטל דינוביץ - ושמה הטוב הלך לפניה. מפורסמת היתה גיטל אמו בגלל מעשי החסד שעשתה עם אנשי ירושלים בעבר בסימטאות העיר העתיקה. אישה סוחרת - היתה גיטל דינוביץ - ובעל חנות מכולת בעיר העתיקה - ליד בית הכנסת הרמב"ן. וכאן המדובר הוא על השנים הראשונות - של המאה שחלפה.
שנות מלחמת העולם הראשונה – 1914 עד 1918 - היו שנים קשות מאד ליהודי ירושלים. מסופר כי לא היה אז ממש מה לאכול, ואנשים מתו ממש מרעב.
איתרע המזל ולגיטל דינוביץ נשארו מצרכי מזון - בכמות די ניכרת - בחנותה הקטנה שבעיר העתיקה. והנה באותן שנים - רוב הסוחרים - ניצלו את המצב הקשה והפקיעו את מחיר המצרכים החיוניים - שהיו להם, ומחוסר ברירה - האנשים שילמו את הנידרש. אך גיטל דינוביץ לא נהגה כך. היא היתה מוכרת את מה שהיה ברשותה - במחיר הרגיל... ועל דברים אלה סופר הרבה מפה לפה בין תושבי העיר העתיקה. סופר גם שהיתה עוזרת מאוד לאנשי "ההגנה" שפעלו לשמירת הביטחון – בתקופת הבריטים - והיתה מסתירה את כל הנשק שלהם מעיני – השוטרים והחילים הבריטים – שבלשו בפינות ירושלים ש"בין החומות".
והנה לא פלא שבגלל מעשיה הטובים - של גיטל – לפני מספר שנים - מצאה עירית ירושלים לנכון לקרוא על שמה רחוב בירושלים – "רחוב גיטל דינוביץ". הרחוב נמצא ליד השוק הסואן של - "מחנה יהודה".
ד. דברים שבכתב
ר' אברהם דינוביץ - מיקירי ירושלים אף בזיקנותו - היה מגיע למשרדי - ובכל פעם היה סיפור אחר בפיו ובאמתחתו. ואציין כי לעיתים הוא היה מביא לי דברים מענינים בכתב. ואכן כאן ברצוני עתה להביא מעט מאמתחתו – מהדברים שבכתב.
ה. החזן המפורסם - זבולון קברטין מגיע לירושלים
הדברים קשורים - לבואו של החזן המפורסם בירושלים – זבולון קוורטין – ועל תפילה שנשא - בבית הכנסת המפורסם – ה"חורבה" - שבעיר העתיקה - בשנות ה – 30 של המאה שחלפה.
באותו הזמן ערך החזן קוורטין גם קונצרט לחזנות - ב"מגדל דוד" בירושלים. בקונצרט זה השתתפו מ"סלתה ושמנה" של ירושלים, ובו היה נוכח גם מושל ירושלים – הבריטי – מר קיטרוטש.
בקונצרט זה, הקטע הראשון שבו התחיל החזן היה התפילה "ולירושלים עירך ברחמים תשוב..".
הוא סלסל בגרונו והאריך במיוחד במילים... "ותשכון בתוכה". ואכן לאחר מכן - התלוצץ על כך הפיליטוניסט הירושלמי – מר ישעיהו קרניאל. הוא כתב בעיתון הירושלמי - "דאר היום" - כי כיוון שבקונצרט ב"מגדל דוד" - היה נוכח גם העסקן המפורסם מנחם אוסישקין - ולכבודו החזן קוורטין - האריך וחזר על המילים - "ותשכון בתוכה"... כי הוא ביקש להדגיש – כי אוסישקין.... נמצא בתוכה.
ו. התפילה של החזן קוורטין בבית הכנסת "החורבה"
לאחר מכן התקיימה תפילה חגיגית ברוב פאר והדר בבית הכנסת הגדול אשר ב"חורבת רבי יהודה החסיד", והיה זה ביום ראשון של חג הסוכות. הכניסה לתפילה היתה בכרטיסים - שנמכרו מראש בערב החג. בתפילה זו השתתפו גם כן מסלתה ושמנה של ירושלים, וכן היו נוכחים בה הרבנים הראשיים.
בית הכנסת היה מלא מפה לפה והחזן עבר לפני התיבה בלויית מקהלת משוררים בניצוחו של החזן והמנצח - ר' זלמן ריבלין, ואחרי חזרת הש"ץ של תפילת שחרית ואמירת ה"הלל" שהיתה להפליא, עלו אל ארון הקודש להוצאת ספרי התורה לקריאת התורה.
לארון הקודש היו צריכים לעלות ב - 12 מדרגות ובגלל יופיו והדרו של "ארון הקודש" מסר כאן א. דינוביץ – מספר פרטים שכתבו על הארון - חוקרי ירושלים בימים ההם.
ארון הקודש הותקן בבית הכנסת עוד בשנת תרכ"ה – 1865, והוא היה נהדר במראהו. הארון הובא מבית הכנסת "ניקולאיב" אשר בעיר חרסון שברוסיה. עשוי היה מעשה ידי אמן "חרש וחושב" בחרושת עץ, ועליהם פיתוחי ציצים ופרחים וענפי הוד וגם הפרוכת רקומה היתה בשלל צבעים.
באותה שבת עלו לארון - להוצאת ספרי התורה – ששה מתפללים. הראשון בהם - היה הגבאי ר' ירחמיאל אמדורסקי, והחזן קוורטין ועוד ארבעה אנשים מכובדים, כובדו - בפתיחת הארון והלבשת הרימונים והכתרים על ספר התורה. הרושם היה יפה ומכובד לקהל, שהסתכל עליהם מלמטה.
והנה התחיל החזן בקולו האדיר את תפילת, "ויהי בנסוע הארון..." והגיע לשיאו בתפילת "רבונו של עולם.." והיא היצירה הידועה שלו - ששבתה את לב המתפללים. אחדים מהם אף הוזילו דמעות.
ז. הכומר הבוכה...
היה גם קוריוז בתפילה זו. כומר יווני מהסביבה היה נוהג לבא לבית הכנסת בשבתות להשקיף על התפילה והיה מתישב בפינה אשר בכניסה לבית הכנסת. הוא הגיע גם הפעם, והוזיל דמעות, בשמעו את התפילה הזאת. היו שסיפרו על אותו כומר - כי הוא מומר – ומשום כך היה מתגעגע לאוירה זו בבית הכנסת, וזה משך אותו תמיד לבית הכנסת.
התפילה הזאת השאירה רושם עצום על קהל המתפללים והרבה הרבה זמן - לאחר מכן - דברו על אותה תפילה מיוחדת ומרגשת.
