שכונת "זכרון טוביה" בירושלים
                    

 
א. ייסוד השכונה
 
ממערב לשכונת "אהל משה" קמה בשנת תרנ"א (1891) השכונה, זכרון טוביה. בעיתון "הצפירה" הופיעה - באותם ימים - ההודעה הבאה - פרי עטו של הסופר חיים מ' מיכלין:
 
"בירושלים נוסדה חברה חדשה לבניין בתים ושמה "זכרון טוביה". ראש המייסדים הוא הרה"ח ר' יוסף ריבלין נ"י אשר כמעט הוא החיה ערמות עפר קדשנו בהיותו המעורר והמעשה למבנה בתים מחוץ לעיר".
 
עשרות שנים לאחר שהוקמה השכונה, החלו אי אלו מתושבי ירושלים לתהות מי היה טוביה ששמו הונצח בשם השכונה. התברר שחידת השם הייתה קלה לפתרון: בראש גיליון היסוד של השכונה מתנוסס הפסוק מתהילים – "זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו" (קמה ח).
 
בספר "מוסד היסוד" שנערך ע'י א. הורביץ, והוצא לאור ע"י  "הועד הכללי" – ובו נכללים דברים על שכונות ירשלים -  נאמר "...כי מי שהוא כתב שהשם "זכרון טוביה" ניתן על שם איש, בשם טוביה. אך דבר זה אינו נכון, ולא נזכר בשום מקום מהמקורות הראשונים".
יצויין כי השם - "זכרון טוביה" - הוא גם שמו של הרחוב הרחב שהוא עיקרה של השכונה.
 
ב. בוני השכונה
 
מי היו בוניה של השכונה? על כך נכתב בעיתון "המגיד" על ידי איש ירושלים – העיתונאי - דוד בוימגרטן (על דוד בוימגרטן, כתבתי ארוכות בספרי – "ירושלים הבלתי נודעת" - תשנ"ח – 1998 - עמ' 251-252. הוא היה עיתונאי והיה כותב בעיתון "המגיד". אך מלבד זאת – באותם ימים - הוא התגורר ברובע המוסלמי שבעיר העתיקה - שהיה נקרא רחוב חברון - והיה גם בעל חנות מכולת, ברחוב "שער המשגיח". בנו – ר' ניסן בוימגרטן  - שעליו נכתוב להלן –  גר בשכונת "זכרון טוביה", והיה עוסק בחלפנות. אך לאחר מכן הפך להיות סוחר, והיה בעל חנות למכירת בדים, ב"שוק החדש" שבעיר העתיקה):
"נוסד מגרש חדש בשם זכרון טוביה. מייסדי המגרש הם ה"ה הנכבדים: מו"ה יוסף ריבלין ומו"ה נטע צבי המבורגר הי"ו. המגרש הזה יכיל מאה בתים, בעד מאה חברים ובמשך עשר שנים יוגמר בניינם, ונזכה לראות עיר חדשה לאחינו, עומדת על תילה".
 
כל אחד מהמייסדים החזיק בשליש מהאדמות. יוסף ריבלין תרם לשכונה מנסיונו העשיר בבנין שכונות, נטע צבי המבורגר - מראשוני הבנקאים בירושלים - מימן את התכנית, ואת הקרקע קנה משה קנטרוביץ, שפעל לצד ידידו - י. ריבלין - בהקמת שכונות רבות והוסיף עליהם אחדות (על פעילותו של נטע המבורגר בייסוד - "בנק האחים המבורגר", ועל תקופת קיומו של הבנק, כתבתי בהרחבה, בספרי הנ"ל - "ירושלים הבלתי נודעת").
לימים – כאשר שני שותפיו של מר מ. קנטרוביץ לא יכלו לעמוד בנטל הרכישה, קנה ר' מיכל ליב כ"ץ, את חלקו של ר' נטע המבורגר (שליש) ומחצית מחלקו של ר' יושע (יוסף ריבלין), ואילו משה קנטרוביץ רכש גם את המחצית השנייה מחלקו של ר' יושע ריבלין.
                       
ג. תכנון השכונה
 
חברת "זכרון טוביה" הגדירה בתקנותיה את סדרי התשלום ואיכלוס הבתים. כנהוג הופקד תכנון השכונה, וחלוקת הקרקעות בידיו של, אדריכל מומחה. בתקנות השכונה מופיע סעיף הנוגע לתכנון השכונה ושם המתכנן. וכך נאמר שם:
"לכל נומר יותן חלק בשדה לביתו לחצרו, שהיה באורכו ערך חמש  ועשרים אמה  וברחבו ערך שבע אמות, וכפי הפלאן (התכנית) של מיס' (אדון) שיק"
 
המדובר באדריכל הגרמני - קונרד שיק - שתכנן מבני ציבור אחדים, ובתים פרטיים וכן שכונות - בירושלים. הידועה בשכונות היהודיות, שתכנן ק. שיק, היא שכונת מאה שערים, שהוקמה כשש עשרה שנים קודם לכן, בשנת תרל"ד - 1874.
ועד השכונה התחייב לבנות בכל שנה עשרה בתים ובתכנית הוגדרה מראם: דהיינו בעלי גגות רעפים כמו הגגות שנבנו באותה העת – בשכונת מזכרת משה ושערי צדק. בכל אחד מהם בית תבשיל ובית כסא. ערך כל בית נאמד בשישים נפוליאונים.
בשנת 1897 ציין חוקר א"י - א.מ. לונץ - כי כבר נבנו בשכונה שלושים בתים.
 
ד. חצרות "כולל רייסין" בירושלים
 
חצר חשובה בשכונה היא - "חצר כולל רייסין". החצר היא יפה, והבית הוא של 2 קומות, ומספרו בשכונה הוא - 35. על מבנה החצר יש תיעוד. הכניסה - בנויה מאבן ירושלמית – ועל משקוף הכניסה לחצר חקוקה -  כתובת מרשימה - האומרת – "חצר כולל רייסין".
"כולל רייסין" - נוסד על ידי יהודי רוסיה הלבנה (רייסין) - בשיתוף עם עולי רייסין בארץ – בשנות ה–60, של המאה ה–19. לפי כמה מהמקורות, ל"כולל רייסין" היו לפחות 3 חצרות בירושלים. הראשונה – היא חצר גדולה ברובע המוסלמי, שבעיר העתיקה – והידועה בשם – דער "רייסישער חצר" (עליה כתבתי בספרי סיפורי חצרות ובתים בין החומות).  אך מלבד זאת, היו ל"כולל" עוד שתי חצרות בירושלים שמחוץ  לחומות – אחת – כאמור – בשכ' "זכרון טוביה", והחצר השלישית, שכנה בשכונת "מאה שערים". לפי השערתנו – לאור מחקר שערכנו- החצר ב"זכרון טוביה" נבנתה או נרכשה על ידי ה"כולל", בשנות ה–90 של המאה ה – יט' – דהיינו בעת ייסוד השכונה. כן נראה לי כי היזמה לרכישת החצר היתה מצד צאצאי – תלמידי הגאון מוילנה – שעלו לירושלים בתחילת המאה ה – 19, כי הם היו הראשונים שייסדו את ה"כולל".

 ה. רשימת "היותר מדוכאים".. מ"כולל רייסין"
 
כפי שציינתי, מצב ה"כולל" היה קשה. ומעניין הדבר - במחלקה ל"כתבי יד",  בספריה הלאומית שע"י האוניברסיטה בירושלים - מצאנו מסמכים מענינים המתיחסים ל"כולל רייסין". על המסמכים לא רשום תאריך. אך נראה - לפי הפרטים – כי מדובר בשנות  ה–20 של המאה שחלפה. הרשימה כוללת כ - 105  משפחות מבני כולל רייסין - החיות מכספי ה"חלוקה" של ה"כולל". הכותרת של הרשימה היא מוזרה ונאמר בה - ..."היותר  מדוכאים". יתר על כן - לגבי כמה מהרשומים בה – צויין - "אלמנות", "יתומים", עניים, "מדוכאים" "הולכי בטל", וכ'ו. מקום מגוריהם היה לרוב - בשכונותיה של ירושלים – מחוץ לחומות.
ומעניין הדבר – בין המשפחות המופיעות ברשימות, יש 7 משפחות מאנשי ה"כולל" - הגרות בשכונת "זכרון טוביה" -  ואלה פרטיהם:
 
1. אברהם שמואל שארלין – 3 נפשות - מלמד ב"עץ חיים" (הישיבה).
2. אברהם שטיין – אלמנה ויתומים – 5 נפשות -  האב מלמד ג"כ בישיבת - "עץ חיים"
3. חיים גברילוביץ -  5 נפשות - עזובה
4. חיים ריבלין – 3 נפשות  - נסעו.
5. יונה מן   - 8 נפשות -  מדכא
6. מרגלית משקלוב – נפש אחת -  אלמנה
7. רייזל ברלין - נפש אחת -  אלמנה
 
ו. רעידת  אדמה  בירושלים בשנת 1927 - השכונה והחצר
                        
בקיץ שנת 1927, היתה רעידת אדמה בארץ – שהורגשה מאד בירושלים. ניזוקו בה כמה מבני ציבור– ובתים פרטיים. להלן מובא צילום של מכתב, מיום ז' מנ"א תרפ"ז – 1927 - מאת "כולל רייסין" והמופנה ל"ועד העיר ירושלים". במכתב מסופר כי ברעידת האדמה של שנת 1927 - ניזוקו החצרות של "כולל רייסין" - בעיר העתיקה, וב"זכרון טוביה", וה"כולל" פנה ל"ועד העיר", וביקש כי ינתן לו סיוע עקב הנזקים.
 
 ז. מנחם פינטו מ"זכרון טוביה" – על הרעש ב- תרפ"ז
 
אך מובא גם מכתב נוסף. לפי המכתב מחודש אב, תרפ"ז -  מתברר כי רעידת האדמה פגעה באופן כללי בשכונה – ואחד מהתושבים – מנחם פינטו - התלונן מרה - בפני "ועד העיר", על הנזק שנגרם לביתו. המכתב – כתוב בכתב יד יפה - של - "סופר סתם" - וסגנון הדברים מיוחד. וכאן קטעים מהמכתב.
                                        
"אדונים יקרים     משרד ועד העיר          כב' לח' מנ"א תרפ"ז
     "זאת אומרת...אודות הרעש הנורא שהיה בירושלים ת"ו, אשר אבותינו
      וזקנינו לא ראו המקרה וגם לי הגיע האסון של הרעש שנחרבו הבתים
      תחתיים ושניים...והן בתוך המשבר שאין ידי משגת לתקנם, כי מאין
      יבא עזרי המן הגורן  או מן היקב? דמעותי נוזלות דמע על דמע מרוב
      צערי כי זהו חלקי מכל עמלי אשר עבדתי בימי נעורי...והזקנה קפצה
      עלי ואיש חולני תמיד.. שאין הפה יכול לדבר....וכל הנלוים לעזרה
      הזאת יזכו לראות בנחמת ציון בביאת גואל צדק".                                                                                                                                                             
                                                            (חתום)
                                                         מנחם פינטו
                                                גר בשכונת זכרון טוביה

 
  
 ח. מנחם פינטו בשם מנהלי השכונה – על ההטרדות מהשכנים
 
אך מעניין הדבר, מאותו תושב השכונה - מנחם פינטו - מצאתי מכתב שני ב"ארכיון העיר". המכתב הוא באותו כתב יד יפה – של "סופר סתם" – ובאותו סגנון. המכתב הוא מלפני ה"רעש" - מחודש שבט תרפ"ו (1926).
הפעם מתלונן מ. פינטו, בשם "מנהלי השכונה זכרון טוביה". (מובא להלן צילום המכתב). ראשית נביא מעט מתוכן הדברים. לאחר מכן אצטט קטעים מהתלונה - והדברים ידברו בעד עצמם.
המכתב הוא כאמור משנת תרפ"ו - 1926. מדובר על ענינים שארעו בשכונת "זכרון טוביה". באחת המשפחות נפטרה האם, והיא השאירה 4 ילדים. האב נשא בשנית - אשה אחרת – שאנשי השכונה מכנים אותה בשם: - "אשת האב הרשעה"...שהתנכלו ליתומים (האב והאישה החדשה) והפליאו בהם את מכות ואף גירשום מהבית. הם גרמו גם לכליאתם בכלא  התורכי. כל זאת כי הבית בו גרו היה קטן, כי את הבית הגדול יותר, שהיה ברשותם, השכירו - האב ואשתו הרשעה – תמורת שכר, וזאת היתה הסיבה למריבות.
המקרה שהיה חריג בעת ההיא, מורה על האיכפתיות של אנשי השכונה, שלא יכלו להשלים עם התנהגות האב ואשתו - כלפי הילדים היתומים. והשכנים – באמצעות – מ. פינטו פנו ל"ועד הלאומי", שיעזרו לפתור הבעיה.
בסיכום - את המכתב קבל מר אטיאס שהיה באותו הזמן המנהל הכללי של "הועד הלאומי", אך הוא ציין בהערה, כי הענין אינו בסמכותו ובטיפולו. לפי ההערה - הוא העביר את המכתב, והענין לטיפולו של ה' מ. מושיוף  מזכיר של -"ועד העיר"-  ובקש ממנו לטפל בענין. ולהלן קטעים מהמכתב:
                                              
" יום ו' לחודש שבט תרפ'ו
למע"כ מנהלי הועד הלאומי
 "אנחנו הח"מ מנהלי השכונה זכרון טוביה מבקשים מרום מעלתכם, אודות האיש  המוכ"ז ציון בן ח' יוסף עראב, כי זה זמן, חדש ימים, שאנחנו סובלים צרות איומות
  בין אב ובנו הנז' ואשת אביו אשר תצלנו אזן משמוע ותסמר שערת אנוש מהמעשים הנעשים ביניהם של אכזריות נורא שהאב אסר את בנו כמה ימים אחרי
 ההכאות נמרצות והקללות תקופות שיש ביניהם יום יום, וכל זה בא מחמת שיש לאביו בשכונתנו בית גדולה ורחבה ועוד בית אמצעית והגדולה משכירים לזרים
והקטנה דר בה אביו.....ולכן נפל קטטה גדולה ביניהם עד שהשליכום מהבית... ובראותנו כל אלה ...הושבנום בבית רעועה  שאין בשכונתנו בית יתומים של חינוך.... אתם מנהלי הועד תרחמו עליהם ותשתדלו לתת להם בית אביו הקטנה והוא ידור בבית הגדול ואם לאו יש סכנת נפשות...."
הצעיר מנחם פינטו"

 
ט. מכתב של חברי "כולל רייסין", מ"זכרון טוביה"
 
ועתה בהמשך, מביא אני צילום מכתב נוסף - בכתב יד -  מיום יט' בניסן משנת תרפ"ה (1925) - שנתיים לפני הרעש - והמיועד ג'כ "למנהלי ועד העיר ליהודי ירושלים"-  ובו מסופר בצורה מענינת  על ידי שש משפחות - "הגרות בחצר כולל רייסין אשר בשכונת - זכרון טוביה" - הסיפור הבא.
הפרטים הנמסרים מעידים ג'כ על המצב הכלכלי הקשה, שבהם חיו שרויים יהודי ירושלים  - באותם ימים. והדברים מדברים בעד עצמם.
 
"אנחנו הח"מ ששה משפחות ועשרים נפשות גרים בחצר כולל רייסין אשר בשכונת זכרון טוביה, ובחצרנו הנז' אין שום בור והננו סובלים מאד מאד מחוסר מים, לכן הננו רוצים להמשיך מי המעין.. לחצרנו הנז' אך היות שהננו עניים...ואין ביכולתנו לשלם את המס שצריכים לשלם למחלקת הספקת המים, לכן בקשתנו שטוחה לפני מע"כ שתואילו להשתדל אצל העיריה שלא תקבל אצלנו את המס כדי שיהיה לנו האפשרות להמשיך את המים ולא נסבול עוד מחוסר מים שהוא פיקוח נפשות". בבטחה שתמלאו את בקשתנו בהקדם האפשרי הננו חותמים בתודה למפרע"
גרי חצר כולל רייסין - בשכונת זכרון טובי'"
(חתומים)
יוסף ב'ר אליהו מלוצין
משה אוירבך 
יואל יצחק אייזנבך
י. שולמן
משה ריבלין
מנחם וואלפינזון"

  
י. תושבי "זכרון טוביה"- בשנת 1939
 
אציין ואדגיש כי התושבים הראשונים של השכונה היו – כמו המייסדים - יהודים מבני עדת אשכנז. אך היות ומשני צידי השכונה התקיימו כבר אז, השכונות מבני עדות ספרד - "אהל משה" – ממזרח - ושכונות ה"נחלאות" – ממערב-  הרי לאט לאט נכנסו להתיישב בשכונה יהודים  מבני עדות ספרד, ולאט לאט הם התחיל להוות – הרב בשכונה. וכאן לדוגמה אעבור - לשנים מאוחרות יותר ונראה מה היו העובדות. מתוך היכרותי מעט מההיסטוריה של השכונות,  מצאתי כי בפרוץ מלחמת העולם השניה – בשנת 1939 – היה חוסר במיצרכים חיוניים בירושלים - ובעיקר נפט. לפיכך, על מנת להסדיר בצורה תקינה - את נושא חלוקת הנפט לתושבים – ה"ועד הלאומי"  או גוף דומה -  ציוו את התושבים לערוך רשימות המשפחות שגרו בכל שכונה משכונות ירושלים. הבולטות הן השכונות הותיקות. ב"ארכיון העיר" ירושלים – מצאנו לגבי מספר שכונות – רשימות כאלה בהם יש פירוט השמות – ומספר נפשותיהם וזאת כאמור לשנת 1939. רשימות כאלה נמצאו גם בשכונת "זכרון טוביה".
ברשימת המשפחות בשכונה זו - לשנת 1939 - רשומות כ- 102 משפחות. ומעניין כי רק 14 מהן הן משפחות אשכנזיות והיתר – 88 משפחות - הן מבני עדות ספרד.
בין המשפחות האשכנזיות מופיעות כמה משפחות שהיו מוכרות לי. כמו - משפחת ר' בן-ציון חרל"פ  – שכללה 4 נפשות - בני הזוג ושתי הבנות. ר' ב.צ. חרל"פ - זכור לטובה. היתה לו חנות למכירת מכשירי כתיבה ועיתונים - ברחוב הראשי של שכ' גאולה בירושלים, בשנות ה – 40 ו ה – 50 של המאה שחלפה. אזכיר גם את משפחת ר' מנדל טירנובר - המוזכר ברשימה – להם  8 נפשות. ר' מ. טירנובר שימש כ"שליח ציבור" ומנצח המקהלה - בבית הספר "תחכמוני" בשכ' - "מקור ברוך".
ולהלן כמה מהמשפחות הספרדיות המופיעות ברשימה: - שרה פרנס, יצחק אלבלק, מאיר ובכורה פינטו, אברהם אירמוזה, ציון מרקדו ועוד.
כיום - רובה של השכונה - הם מבני עדות ספרד.
נוסיף כאן – כי הסופר יצחק שפירא, בספרו על שכונות ירושלים, משנת תש"ח – 1948, כותב כי שכ' זכרון טוביה הוא רחוב אחד. לגבי כלי רכב הוא סתום ובלתי מפולש - מעבר השני. התושבות מנצלות את המצב, וקושרות בתוכו חבלים לייבש את הכבסים, ובעברך בו אתה מתרשם שכאילו כל השכונה היא מכבסה אחת... נמצא בה ת"ת (לרבות גן ילדים) מסוג בתי הספר העבריים החדשים. 
 
יא. ר' ניסקה בוימגרטן - מתושבי השכונה בעבר
 
וכאן לסיום ברצוני להביא מעט פרטים על שני אישים שהתגוררו בשכונה בעבר. אחד - עוד מזמן,  והשני בשנים האחרונות.
בתחילת דברי הזכרתי, את דוד בוימגרטן העיתונאי – שכתב  בעיתון "המגיד" על ייסוד השכונה, באותם ימים. ואכן צויין כי בנו היה - ניסן בוימגרטן - וציינתי כי הוא התגורר בשכונת "זכרון טוביה".
אנו מדברים על סוף המאה ה–19 ועד שנות ה–30 של המאה ה–20. תחילה אספר - כי בחודש מאי 1990 – יצאתי לסיור בשכונת "מזכרת משה" וזה כלל גם את שכונת "זכרון טוביה" – יחד עם אדם שהיה יליד – מזכרת משה. האיש הוא - שלום בוימגרטן ז"ל – ירושלמי בן ירושלמי. שלום היה הנין של העיתונאי – דוד בוימגרטן הנ"ל, ונכדו של ניסן בוימגרטן. הוא ביקש לספר לי זכרונות משכונת "מזכרת משה" - שם נולד. אך בגמר הסיור נכנסנו לשכונת - "זכרון טוביה" ובהיותו שם אמר לי  שלום – הנה כאן -  בבית מס' 55 - גר היה סבי - ר' ניסן בוימגרטן – שהיו קוראים לו – "ניסקה שרף". "שרף" - פירושו חלפן בערבית – ואכן ר' ניסן היה חלפן כספים בעבר בסימטאותיה של ירושלים העתיקה.
 כאן אציין, כי על "ניסקה שרף", כתבתי אכן פרק שלם בספרי: "סוחרים ובעלי מלאכה יהודיים בירושלים העתיקה בעבר" שיצא לאור בשנת – 2002. שם הבאתי גם צילום יפה ומיוחד של ר' ניסן. הצילום היה קשור לדברים - עליהם כתבתי בספר.
הראשון ממשפחת בוימגרטן - היה ר' משה אהרון בוימגרטן - שהיה מתלמידי ה"חתם סופר", והגיע לירושלים עוד בשנת 1934. הוא קבע את מושבו ב"רחוב חברון" ליד הר הבית. בנו - דוד בוימגרטן  - העיתונאי הנזכר - שהיה שולח כתבות מירושלים לעיתון "המגיד" -בפרוסיה. לפרנסתו, הוא ניהל גם חנות מכולת ליד מקום מגוריו – ברחוב חברון. כיום הרחוב ידוע - כרחוב הגיא. ניסן בוימגרטן – הדור השלישי - הוא בנו של דוד. הוא אכן עסק בחלפנות, בעיר העתיקה, והיתה לו חנות קטנה ברחוב דוד. לימים עזב את עסק החלפנות, ופתח חנות למנפקטורה  בשותפות עם משפחת סיטון - ב"שוק החדש" שבעיר העתיקה, והאיזור נקרא - "שוק המוריסטן".
מפי צאצאיו נודע לי, כי לרגל הפרעות בשנת 1929, נאלץ היה לעזוב את איזור השוק, כפי שקרה גם עם סוחרים אחרים באיזורים אלה.
אציין כאן - כי מהנובע ממקורות  – ר' ניסן בוימגרטן - היה גם ממיסדי "זכרון טוביה", ואליה בא לגור, כאשר עזב את העיר העתיקה.
                                 
יב. ר' חיים הומינר ז"ל
 
את האיש האחרון אודותיו מבקש אני לספר, הוא יהודי בשם – חיים הומינר – שהיה גר ב"זכרון טוביה". בקרתי מספר פעמים בביתו. ביתו היה בסוף השכונה – בדרום.
חיים הומינר היה יהודי מיוחד. הכרתיו וראיתי לפני אדם בודד - וגר לבדו בדירתו הגדולה שבזכרון טוביה. הבית היה תמיד מלא ספרים. אם אינני טועה, ר' חיים הומינר, טלפן אלי והזמינני לביתו. היה זה בערך – בשנת 1988. האיש שמע כנראה, שהנני משפטן במקצועי. הוא סיפר לי כי הוא נוהג להלוות כספים לאנשים – ללא ריבית.
לרוב היה מלווה לאברכי ישיבה. אך הוסיף כי הרבה מהלווים אינם מחזירים לו את הכספים. לא פלא היה הדבר בעיני.  כבר אז היה נראה – שעבר את "גיל הגבורות" – 80.
כיוון שהוא היה אדם בודד – הרי אין חוששים ממנו. הוא הזמינני לבא לביתו וביקש שאעזור לו  – לגבות את חובותיו. ראיתי לפני יהודי תלמיד חכם, ותמיד היה עסוק בספריו. הוא סיפר לי על ספרים שחיבר – בנושאים תורניים וכן בעניני היסטוריה. כאמור – היה תמיד הבית מלא ספרים - ישנים וגם חדשים, אך בעיקר ספרי קודש. שמעתי ממנו, כי יש בידו גם כתבי יד עתיקים - בעלי ערך רב. אך גם סיפר לי, שכבר מספר פעמים – גנבו מביתו.      
נודע לי בשיחות אתו, כי הוא נכד לר' שמואל הומינר שהיה ממיסדי – שכונת "מאה שערים" בשנת 1874. הסבא ר' שמואל הגיע לירושלים מהעיר ברעזין שברוסיה בשנת תרל"א – 1871.
אכן פעם יצאתי אתו לסיור בשכ' "מאה שערים" – עם מטיילים נוספים - והוא הראה לנו את החצר של סבו. החצר שוכנת – מיד אחרי הכניסה לשכונה - דרך השער הראשי, המערבי – "שער ר' שלמה שוסטר". החצר נמצאת מיד בפניה הראשונה של השכונה – בצד ימין. מעל שער החצר קיים – עד היום - שלט המספר -  כי זאת אכן החצר - שייסד ר' שמואל הומינר -  וכי הוא גם היה ממיסדי שכונת  "בית יעקב". ר' חיים – המציא לי גם חוברת - מפרי עטו – בה נכתבו דברים מענינים על סבו, ועל אבות אבותיו, וכן על ייסוד השכונה הנ"ל.
מאד כאבה לי העובדה שאנשים מנצלים את מצבו וחולשותיו. לווים ממנו כספים ואינם מחזירים לו. תמיד אמרתי לו, שיזהר ולא יוסיף להלוות – בצורה כזו, אבל הדבר לא תמיד עזר. עזרתי לו, וגביתי חלק מחובותיו, וגם טיפלתי בתלונותיו במשרדי הממשלה - על גניבת הספרים.
לימים – בשנת 1997 הלך ר' חיים לעולמו. הוא לא נשאר חייב לאיש.... אבל ודאי היו כמה וכמה אנשים שנשארו חייבים לו.....
וזה סוף סיפורנו על ר' חיים הומינר ז"ל – וגם סוף סיפורנו – על שכונת "זכרון טוביה".                                        
 
+ שלח משוב